"רעם היופי" הוא מקבץ של 5 סיפורים/ נובלות שקובצו יחדיו. למרות שהם לא פורסמו כך במקור, עשה העורך חסד עם הקורא, שכן מצאתי בינהם קשר תמאטי חזק שמנהיר את הסיפורים ומייצר מכלול העולה על חלקיו.
לטעמי 3 סיפורים בקובץ מתעלים על האחרים : "קלונימוס ונעמי" סיפור אהבה טראגי בין אחים חורגים.
"פרה אדומה" סיפור שחיטתה של פרה אדומה ותוצאותיו.
"מחניים" עוד סיפור אהבה טראגי.
"קלונימוס ונעמי" הוא סיפור הנע בשני צירים: הציר הראשון הוא הציר המטאפיסי, התפקרותו של קלונימוס, תלמיד חכם ומבוקש ונסיגתו מן האמונה באלוהים. תוצאות התפקרות זו לא מאחרות להגיע בעולם הפיזי: מכות רצח שאותן מכה האב את בנו בכורו וחרם ונידוי של המשפחה ע"י בני העיירה. הציר השני הוא הציר האירוטי, אהבתם של האחים החורגים קלונימוס ונעמי. שני הצירים הרסניים כמעט באותה המידה.
בציר האירוטי, מובאים בסיפור שני זוגות שהגיעו לכדי טירוף נפשי בשל אהבה נכזבת. סיפור הזוג הראשון, שמואל ומלכה מהווה רק רמז מטרים לסיחרור ולטירוף האירועים שיתרחשו בסיפור האהבה של קלונימוס ונעמי:
שמואל, אביה של נעמי, מתחתן עם מלכה בניגוד לרצונה וכדי לא להפר רצון אביה . זיווג הזה מלכתחילה בלתי ראוי למלכה : שמואל הוא סוחר כושל , קודר , בעל מזג סוער וחסר אירוטיות. מלכה לעומת זאת מתוארת כאישה יפה וחושנית. חוסר ההתאמה הבסיסי וחוסר יכולתו של שמואל להכיל התגשמות חיה יצר היופי של מלכה, מביא לטירופו של שמואל שלבסוף נפטר ומלכה נישאת לאביו של קלונימוס.
נעמי וקלונימוס , לכאורה הזוג המושלם : היא יפה אף יותר מאימה , והוא עילוי מושלם מבחינה שכלית ומבחינת מידותיו הרוחניות והמוסריות . אולם כפי שמציין גרשון שקד במאמרו, "האדם ביצירתו של ברדיצ׳בסקי נמחץ בדטרמיניזם המביא עליו דיכאון וכליה. "
משפחתו של קלונימוס מבקשת להשיאו לכלה בעלת אמצעים בשל שיקולים כלכליים. כאשר נעמי לומדת על השידוך של אחיה החורג, אהוב נפשה, היא מאבדת עצמה לדעת ואת צלמה כאדם ובוחרת להתקיים כבהמה.
אומנם במישור המיידי נראה כי טירופה של נעמי הוא תוצר ישיר של שידוכו של קלונימוס לכלה בעלת אמצעים, ברם סיפורם של שמואל ומלכה טומן רמזים לכך שהגורמים הפועלים ברקע חזקים ועמוקים יותר. במאמרו המנתח את הסיפור, מצביע גרשון שקד על כך שהדטרמניזם הבין דורי מוביל לכך שהאירועים הולכים ומועצמים מהסב לאם ומהאם לבת: לטענת שקד, הסב, מכניע את יצריו המטפיזיים והארוטיים לטובת לחיי החולין ומוותר עליהם לפני שאלה יוצאים מן הכוח אל הפועל. אולם הכנעת הייצר אינה מושלמת ודחפיו הנכלמים והמדוכאים חוזרים ופורצים בדור הבא בדמותה של מלכה הבת, המגשימה בעצם הווייתה את יצרי היופי של אביה. התגלמות יצריו של האב במלכה, מהווה מעין מגבר ליסודות האירוטיים שהולכים ומתעצמים בדמותה של הנכדה, הנושאת גם את מורשת אביה שאהבתו העבירתו על דעתו, עד שגם אהבתה הנמנעת מביאה אותה לידי טירוף והתבהמות. בניגוד לסבה, היא אינה נסוגה אל היומיום ואינה מקבלת על עצמה גזר־דינה של החברה, אלא מחניקה את אישיותה בעוד שיצריה מתפרצים כנגד מחנק זה בלבוש השיגעון.
במישור המטפזי האדם העורג להגשמה נידון לדיכוי. זוהי הטראגיות של מציאות האדם היהודי.
אבנר הולצמן במאמרו טוען כי באמצע העשור הראשון של המאה העשרים , התחולל שינויי דרמטי במחשבתו של ברדיצ'בסקי. בתחילת המאה, נאבק ברדיצ'בסקי על ביסוסה של זהות יהודית חילונית, המאפשרת ליחיד להגדיר לעצמו כרצונו את טיב יהדותו ותוכנה ואת אופן זיקתו למסורת אבותיו. ברדיצ'בסקי נסוג מהשקפה זו ושב ומיקד את תשומת לבו במושג היהדות עצמו כמסכת של אמונות ורעיונות . המשבר שהתהווה בחיי היהודים בשנים 1907-1904 הביא אותו לידי פקפוק עמוק בכוח ההתחיות וההתחדשות של העם היהודי . ברדיצ'בסקי חי באותן שנים בתחושה שהכל סביבו מתמוטט : יהדות מזרח אירופה נראתה לו כצועדת אלי כיליון , התנועה הציונית משותקת , הספרות העברית החדשה גוועת .
הטראגיות במצבן הקיומי של הדמויות מתבטאת בפער שבין החלום לבין הגשמתו:
החלום – "לא יפלא הדבר כי רבים בעיר ראו בשניהם זיווג בבא. נעמי וקלונימוס היו נאהבים ונעימים: ובשעה שישב הוא, קורא בספר על השולחן, והיא עמדה על צדו, נשענת עליו ומטה ראשה לראשו, היתה נחת לעין לראותם יחד"
הגשמתו- "ימי דור שלם יש בקלונימוס במעון זה וילמד לנערי בני ישראל בלב מת מקרא וגמרא, וגם הורה להם מעט כתיבה וחשבון, ונעמי אשתו אופה ומבשלת לפי מיעוט צרכיהם, וזה את זה לא מרו. "ויום יום לפנות ערב, בעזוב התלמידים את החדר והלכו לביתם, נשען המורה באצילי ידיו על השולחן. החלל ריק… ונעמי, היא ישבה בחדר המבשלות בכלות מלאכתה, והביטה אל הקיר. – אופל החיים!"
החלום – יחסים אפשריים בין שני צעירים יפים ופורחים. ההגשמה – חייהם המשותפים של שני זרים מכוערים והרוסים. לטענת גרשון שקד בעולמו של ברדיצ׳בסקי מעבר זה הכרחי "שהרי שתי הדמויות הללו מבטאות בעצם קיומן מעין חוצפה כלפי שמיא; ועמדה זו אינה עשויה להעניק לאדם אושר, אפשרות של הגשמה עצמית, קיום משמעותי וחירות של יצור הנברא בצלם. מי שמבקש לחיות בצלם – צלמו ניטל ממנו."
ועל רקע השבר האישי המתואר בסיפור "קלונימוס ונעמי" ניתן להבין את השבר הלאומי המופיע בסיפור "פרה אדומה", שמאורעותיו מתבהרים כמעין ההתפרצות המונית של כוחות הסיטרא אחרא הגלומים בקצבים . התפרצות זו של יצר אפל , של בשר ודמיות , באה לידי ביטוי מוקצן ומחריד במעשה האונס והשחיטה של הפרה האדומה , המוצג במפורש כאקט של פולחן פגאני .
גם מסיפור זה לא נפקד מקומו של טירוף הדעת והדטרמניזם הבין דורי מקבל צביון לאומי. הסיפור מתכתב עם סיפורים קודמים העוסקים בחטא, כפרה וחורבן ובעיקר עם פרשת חוקת והסיפור המקראי המשתלשל ממנה.
העלילה משקפת את הסיפור המקראי, והופכת אותו למימוש והמחשה של החוק הקדום מספר במדבר. במרחב הציבורי של העיירה הברדיצ'בסקאית נפרצים כל הגדרים והאיסורים. קבוצת הקצבים גונבת את הפרה היפהפיה , ובחזיון לילי ששיאו אונס, רצח ושחיטה תוך ריקוד אקסטטי סביב הפרה, התפלשות בקילוחי דמה ואכילת נתחים מבשרה הנא. כשקראתי את הסיפור הדהדה לי הזוועה של סיפור פילגש בגיבעה אולי בגלל הערת המחבר שמציין – " והדבר לא היה בבית אל או בדן , כי אם בעיר היהודית דשיה , לא לפני גלות עשרת השבטים נעשה הדבר , בממלכת ישראל הצפונית , כי אם בשנת חמשת אלפים שש מאות ארבעים וחמש ליצירה".
הפרה האדומה מגלמת בתוכה פרדוכס עמוק שכן היא מייצגת את הטומאה והטהרה בעת ובעונה אחת . אפרה של הפרה השחוטה נועד לטהר את מי שנטמאו בטומאת מתים ובו זמנית נאמר כי כל מי שעוסק בשחיטתה נטמא בעצמו . כלומר , הפרה האדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים . לטענת הולצמן, פרדוקס זה קשור אל התבנית הניגודית הבסיסית שחוצה את עולם היהודי בסיפור: עולם המתנודד בין קיום יהודי נורמטיבי לבין פריצת גדרים ייצרית . מול השוחטים , המייצגים את שלטון ההלכה , עומדים הקצבים , המייצגים זיקה קונקרטית חשופה לעולם של בשר ודם כפשוטו. מול עדר הפרות הרגילות והבינוניות , המייצגות באופן מטונימי את החברה היהודית הבעל ביתית , עומדת הפרה כסמל מרוכז של יופי , עוצמה , מיניות , מסתורין ודמוניות . הפרה , הניצבת בלב העיירה היהודית , משמשת בעצם קיומה פרובוקציה כנגד הסדר החברתי המקובל , ועל פי החוקיות הדטרמיניסטית הקבועה של העולם הברדיצ'בסקאי , ברור שגורלה נגזר להיות מסולקת מן העולם . עוד טוען הולצמן כי הפרדוקס האמיתי טמון בכך , שדווקא מעשה הסילוק האלים של הפרה מן העולם מוצג בסיפור כרגע המימוש העילאי של יצרי החיים הגועשים . ברור שהמחבר המובלע של הסיפור חוגג יחד עם הקצבים את רגע ההשתחררות מעבותות החברה , המוסר וההלכה תוך התמסרות לפורקן החושני הפגאני הכרוך בהכנעת הפרה , בשחיטתה ובבולמוס הזלילה של בשרה הנא . דומה כי התיאור האקסטטי ההירואי הזה גם מטשטש קמעא את חושיו של הקורא , ומקשה עליו להבחין במשמעותו האמיתית ובתוצאותיו האמיתיות של המעשה . שהרי בפועל מדובר בסיפור של תבוסה מרה . לאחר רגע הפורקן הנפלא פוקדת את הקצבים שורת אסונות ועונשים מידי אדם ומידי שמים.
ומכאן נשלם המעגל ובסיפור "מחניים" באים לידי ביטוי הן הטראגיות של המצב הקיומי של היהודי כפי שמופיע ב"קלונימוס ונעמי" והן רגע הכניעה לייצר ואובדן הדרך שבסיפור "פרה אדומה". לכאורה עיניינה של עלילת "מחניים" בצעיר בודד שמבקש להתנתק מתרבותו היהודית והוא מתמודד עם זהותו האישית והלאומי. ב"קלונימוס ונעמי" וכמו ב"פרה אדומה" גם כאן מרכז הסיפור נמצא בטרגדיה הנטועה בפער שבין החלום והמציאות כאשר סופה במשבר הנובע מפעילות מונחית ממניעים יצריים שהולכים ומשתלטים על הדמות הראשית, מיכאל, עד אובדן רסן. אובדן הדרך והכניעה ליצרים מובילה לניפוץ האשליה ולהרס העולם שבנה לעצמו.
אני חושבת שאם העורך היה מסתפק בשלושת הסיפורים הללו כמקבץ הייתי מעניקה לספר 5 כוכבים שכן שני הסיפורים האחרים בקובץ "בית תבנה" ו-"קיץ וחורף" לא התחברו לי במעגל המושלם שיוצרים שלושת הסיפורים שלעיל.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
