For English review, please scroll down.

אביגיל, סופרת מצליחה בשנות ה – 40 המוקדמות שלה, נשואה לניב מרצה להיסטוריה ואם לשני ילדים מתבגרים.

היא סופרת שהחלה את דרכה בעל כורחה לאחר שסיימה דוקטורט בארה”ב בזמן ששהתה בשליחות עם ניב ולא מצאה את מקומה בעולם האקדמאי. גם כשחזרו לארץ לא נמצאה לה עבודה, והיא העבירה את זמנה בכתיבת ספר הביכורים שלה “שעות אקדמיות” שזכה, באופן שהפתיע אותה, בהצלחה.

מכאן נפתחה הדרך לקריירת החלומות שלה; סופרת מצליחה המשתייכת למילייה המצומצמת של סופרות אליטה המשפיעות בדורן. אמנם, אין לה אספירציות לזכות בפרס נובל לספרות, אבל היא שואפת בהחלט וגם חושבת שמגיע לה לזכות בפרס ספיר.

אחרי הצלחת ספרה הראשון, היא פירסמה עוד שני ספרים כשהאחרון מבינהם “קרוב רחוק” מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר.

בנקודת התחלת הספר, הקורא פוגש את אביגיל בדרכה לעוד מפגש קוראים בספריה העירונית בדיוק בזמן שהוכרזו הספרים הכלולים ברשימה הארוכה של פרס ספיר וספרה “קרוב רחוק” נכלל בה. מכאן מתחילה הסופרת במסע שמהתל באביגיל אך גם בקורא.

גם בגלל מבנה הספר, שנע בין נקודת המבט של מספר יודע כל, שנמסר בגוף שלישי, לנקודת מבט של אביגיל עצמה, שנמסרת בגוף ראשון, הדמות של אביגיל מתעתעת.

האופי והאינטראקציות שלה עם הסביבה מייצרות תחושות אנטי קשות: היא מתמרמרת כנגד הקולגות שלה כשהיא מרגישה שאינם מכירים בתרומתה לספרות הנשית העכשיווית. היא כולה פליאה ותרעומת שלא נכנסה לרשימה הקצרה לפרס ספיר או כשמשווים אותה לסופרות אחרות בנות דורה. מה גם שתמיד מבלבלים אותה עם הסופרת אביגיל הנגבי ועם משוררת שמפרסמת שירי אירוטיקה בפייסבוק בשם אביגיל שלו.

במפגשים האנושיים שהיא מקיימת יש מן הסנוביות וההתנשאות והיא חוזרת וניקלעת לסיטואציות הזויות שמבהירות לה שקצת צניעות לא תהרוג אותה, אבל היא לא מפנימה את המסר.

עם התקדמות העלילה שניתן לתארה רק כ”מסע אל לב המאפליה” של סצנת הספרות המקומית, מאיה ערד משתמשת בכל התחמושת כדי לחבוט היטב בדמותה של אביגיל. הדמות של אביגיל הופכת נלעגת ופתטית והיא מוטחת אל קיר המציאות ללא רחמים. היא חווה מיד ראשונה את השקפתה על תפקידו של הסופר:

“סופר טוב רואה את החיים במלוא יופיים או כיעורם. מה לעשות שברוב המקרים החיים מכוערים.” 

והו כמה שהחיים של אביגיל מכוערים, או לפחות כך הם מצטיירים מקריאת הספר: קטנים, עלובים ומכוערים.

בניגוד לרצונה ורק מצורך כלכלי, היא נאלצת לכתת את רגליה בין סדנאות כתיבה שהיא מעבירה לאנשים שהיא לא מאמינה שהם סופרים או שיכולים ללמוד להיות סופרים. מפגשי הקוראים שלה מעמתים אותה עם אכזבה נוספת כאשר היא פוגשת במאזינים משועממים שמתעסקים בפלאפונים שלהם, או כאלה שלא קראו את הספרים שלה ושיא השיאים של המפגשים ההזויים – במפגש בדרום העיר, הנשים מבלבלות אותה עם משוררת של שירים אירוטיים בשם דומה.

היא פוגשת קוראים שמטיחים בה את אכזבתם מסיגנון הכתיבה שלה שאינו חומל על הדמויות שלה ומאשימים אותה בחוסר אמפתיה ואי אהבת אדם. על כל אלה יש לה תלמידה שעוקבת אחריה למקומות שונים שבהם היא לא אמורה להיות והופכת אותה לאובייקט של גזלייטינג.

כל זה מצטרף לאכזבתה ממערכת היחסים שלה עם בעלה, מהתחושה שלה שגם בביתה היא אינה במקום הראשון ומהקרע במערכת יחסיה עם בתה המתבגרת.

אביגיל מסתובבת בעולם בתחושת מירמור, כעס, קיפוח, בבילבול ובחוסר הבנה. כאיילה תועה מסונוורת מאור פנסי רכב שמופנה אליה, פעם אחר פעם היא נופלת למלכודות שהחיים טומנים לה ויוצאת חבולה ומוכה.

בשלב מסויים חסתי על דמותה, מה גם שבתיחכום מאיה ערד מבהירה לקורא שדמותה של אביגיל לא באמת נוראית כפי שהיא מצטיירת :

“אם הייתי רוצה להיות אכזרית הייתי אומרת השמינה. החזה שלה, שמשך את תשומת לבי עוד מתוך המדים המכופתרים וגרם ללב שלי לצנוח — איפה היא ואיפה אני — היה עכשיו בולט עוד יותר. סופר גבר היה כותב שהוא נכנס לחדר לפניה. השיער שלה כבר לא היה תלתלים רכים, הוא היה תלתלים בואכה קש, ונדרשה כמות יפה של קרם כדי לסדר אותו. אבל הוא נראה טוב באותו ערב: שופע, חום זהוב, ללא ספק תוצרת מספרה — מספרה טובה, היא השקיעה בשיער שלה — אבל חום זהוב בדיוק כמו של החיילת שהתאהבתי בה. בַפנים, לעומת זאת, היא כמעט לא השתנתה. אולי איזו תחילת התרופפות בצוואר, רמז להתרפטות מתחת לעיניים.”  

זהו ספר חכם, שמעבר לאמירה של הסופרת על מצבם הקיומי של הסופרים ובמיוחד הסופרות, מצליח לשקף נכוחה את תמונת המצב העכשווית של עולם הספרות המקומי ובמיוחד לשקף את מקומן של הנשים והאתגרים שעומדים בפני מי שבוחרות מרצון או שלא מרצון להיקלע לעולם הזה.

---

Abigail, a successful writer in her early 40s, is married to Niv, a history lecturer, and is the mother of two teenage children.

She is a writer who reluctantly started her career after completing her doctorate in the USA while on a mission with Niv. She didn’t find her place in the academic world, and even when they returned to Israel, she couldn’t find a job. During this time, she wrote her debut book “Academic Hours,” which surprisingly became a success.

The journey toward her dream career started here: she aimed to become a successful writer and be part of the select group of influential writers of her generation. While she didn’t aspire to win the Nobel Prize for Literature, she definitely aimed for and believed she deserved to win the Sapir Prize.

After the success of her first book, she published two more, the last of which, “Near and Far,” is a long-listed candidate for the Sapir Prize.

In the opening scene of the book, the reader encounters Abigail as she heads to a book club meeting at the city library. At the same time, the long list of books nominated for the Sapir Prize is announced, and Abigail’s book “Near and Far” is among the nominees. This marks the beginning of a journey involving Abigail and the reader.

The character of Abigail is deceptive due to the book’s structure, which varies between the point of view of an omniscient narrator (told in the third person) and the point of view of Abigail herself (said in the first person).

Her character and interactions with the environment generate negative feelings: she resents her colleagues when she feels that they do not recognize her contribution to contemporary female literature. She is filled with wonder and anger when she is not shortlisted for the Sapir Prize or when she is compared to other writers of her generation. Additionally, she is frequently mistaken for the writer Abigail Hangabi and Abigail Shalv, a poet who posts erotic poems on Facebook under a name that resembles her.

In her interactions with others, she often displays snobbery and condescension. Despite situations that suggest she could benefit from a little modesty, she fails to internalize the message.

As the plot progresses, which can only be described as a “journey to the heart of darkness” of the local literary scene, Maya Arad employs all her ammunition to portray the character of Abigail effectively. Abigail’s character is depicted as ridiculed and pathetic, and she is mercilessly thrown against the wall of reality, experiencing firsthand the writer’s role:

“A good writer perceives life in all its beauty and ugliness. What to do when, in most cases, life appears ugly.”

And how unattractive Abigail’s life seems in the book: small, unhappy, and unappealing.

She is forced to cross her legs between writing workshops, against her will and only out of financial necessity. The people attending her workshops are not writers; she doesn’t believe they can learn to be writers. Her readers’ meetings disappoint her, too, as she encounters bored listeners busy with their cell phones or those who haven’t read her books. The meetings reach a peak of absurdity when, in a meeting in the south of the city, some women confuse her with a poet of erotic songs who has a similar name.

She encounters readers who express their disappointment in her writing style, accusing her of being unsympathetic to her characters and lacking empathy and love for people. In addition, she has a student who follows her to inappropriate places and subjects her to gaslighting.

Add to this her disappointment in her relationship with her husband, her feeling that she is not a priority in her home, and the strain on her relationship with her teenage daughter.

Abigail wanders through the world filled with resentment, anger, deprivation, confusion, and a lack of understanding. Like a stray deer blinded by the headlights of oncoming cars, she repeatedly falls into life’s traps and emerges bruised and battered.

At a certain point, I felt for her character; moreover, Maya Arad cleverly indicates to the reader that Abigail’s character is not as terrible as portrayed.

This book is intelligent and goes beyond the author’s statement about the existential situation of writers, especially female writers. It effectively reflects the current state of the local literary world. It particularly highlights the position of women and the challenges they face when entering this world, whether voluntarily or involuntarily.