​

“אני זוכר את הערב הזה של התפטרות בר־און, בין היתר משום שאזרח מירושלים העביר אלי בפקס​​ קטע ממאמר נפלא שפירסם יואל מרקוס ב”הארץ” כבר באוקטובר 1993. המאמר הזה היה אקטואלי אז והוא נשאר אקטואלי עכשיו. “בוקר אחד אתה פותח את העיתון, שוב מדליק את הרדיו ומתחשק לך פתאום לעמוד בחלון ולזעוק לחלל האוויר: למען השם, דרעי, תוציא אותנו לחופשה ממך. אתה פשוט מתיש אותנו. מעולם לא טירטר אדם אחד רבים כל כך, זמן רב כל כך, כפי שדרעי מטרטר אותנו בבעיותיו כבר שלוש שנים”.” 

הספר “קללת דרעי” מגולל את אחת הפרשיות המטרידות, האפלות והמכוערות בזירה הפוליטית: הרשעתו של אריה דרעי במעשי שוחד ומרמה. 

תחילת הפרשייה בראשית שנות ה -90, אז קיבל העיתונאי מרדכי גילת מידע שהוביל אותו לפרסם יחד עם מלי קלמפנר תחקיר עומק על דרעי ועל מעלליו ומעללי חבר נאמניו.

בעקבות התחקיר נפתחה חקירת משטרה ולאחר 5 שנים בהן השר המכובד ניסה בכל האמצעים שעמדו לרשותו למנוע גיבוש כתב אישום, הוגש כתב אישום חמור נגדו, הועמד לדין ואף ריצה עונש מאסר בפועל.

לקרוא ולא להאמין, פשוט זוועות קשות. ביחוד החלקים שבהם מתוארות השיטות הנכלוליות והאפלות, הלחצים והאיומים על גורמים שהיו מעורבים בחקירה או שסירבו לסייע לדרעי.

עד היום יש בציבור שמאמינים שאריה דרעי זכאי ושבית המשפט גזר את דינו ממניעים עדתיים, גזעניים. העובדות מדברות בעד עצמן, הוא הורשע, ריצה מאסר בפועל וחזר לבחוש בזירה הפוליטית ביתר שאת.

לא אשכח את ערב ההרשעה במיוחד את “תצא בחוץ” שהפך למטבע לשון –

“לעליהום על המערכת המשפטית ולניסיון להפחידה הצטרף באותו ערב הרב עובדיה יוסף. הוא החליט לחלוק כבוד מיוחד למורשע הטרי, ל”מפלצת”, והגיע אליו הביתה. הוא בא להשתתף במסיבת העיתונאים שדרעי אירגן לעצמו ושרבים המתינו לראות אם ינצל אותה כדי להביע חרטה. שר הפנים לשעבר הספיק לומר לעיתונאים, “לא פשעתי, לא גנבתי, לא מרחתי”, ולהטיל דופי בפסק הדין, כשלפתע פרץ הרב עובדיה בשאגות שבר: “על פי דין הוא זכאי… הרב אריה זכאי… הוא זכאי.” כתב הערוץ הראשון, ניצן חן, ניסה לשאול את הרב האם הוא חושב שבית משפט במדינת חוק רודף את דרעי, וזה התפרץ לעברו. “מה אתה רוצה,” צעק, “תצא בחוץ.” “

ספר מאיר עיניים, כתוב בשפה בהירה קולח וקצבי. קראתי אותו כמו ספר מתח הופך דפים. היו בו רגעים של התרופפות, אבל הם לא היו רבים ובכל פרק התגלו אירועים ומעשים קשים יותר.

מה שיותר מכך הוא רלוונטי גם כיום, 30 שנים לאחר אותה פרשייה עגומה.