פריסט מאת סיירה סימון הוא רומן שמעורר לא מעט סערות ולאו דווקא בגלל איכות הכתיבה.
הגיבור, טיילר בל, כומר צעיר שהוסמך לכמורה לאחר טרגדיה משפחתית, חי חיים של התנזרות עד שפופי נכנסת לתמונה. היא מבקשת ממנו להיות הכומר המוודה שלה, ומאותו רגע חייו נכנסים לסחרור שמוחק את הגבול בין חטא לתשוקה.
על פניו, זו יכולה הייתה להיות יצירה שעוסקת בקונפליקט האנושי בין רוח לגוף, בין אמונה ליצר. בפועל, הספר הופך למסע ארוך ומפורט מדי של פנטזיות מיניות.
התיאורים מפורטים עד רמת החוש החמישי, לעיתים גסים עד מבוכה, וביניהם תפורים קטעי עלילה רופפים שמנסים להצדיק את הכול בשפה תיאולוגית מתחכמת.
הנרטיב שמוביל את טיילר, ניסיון לתקן את חטאי העבר בעקבות ההתאבדות של אחותו, נשמע מופרך, במיוחד כשה"תיקון" כולל את המרתו של גבר צעיר, חתיך ובריא לכומר שנדר פרישות. שום דבר בבחירה הזו לא מרגיש אמין או מחובר למציאות פסיכולוגית של דמות מורכבת.
פופי, מצדה, מוצגת כמו חלום גברי קלאסי: יפה, עשירה, אינטליגנטית ומינית ללא גבולות. זה אולי נכתב מתוך כוונה לערער על גבולות המוסר, אבל בפועל זה פשוט מקבע אותם.
ולבסוף, הסיום הדרמטי במובן הזול של המילה. אחרי סצנות אינספור, פופי נעלמת כדי “לא להפריע ליעודו הרוחני”, רק כדי לחזור מאוחר יותר לסיבוב נוסף בין ספסלי הכנסייה.
פריסט הוא לא ספר על אהבה אסורה או מאבק באמונה. זה ספר על תשוקה חסרת גבולות, כתוב ברמה טכנית טובה, אך חסר עומק רגשי או עלילתי אמיתי. מי שמחפש כתיבה ארוטית חסרת עכבות, ימצא כאן שפע. מי שמחפש סיפור – פחות.
פריסט/ סיירה סימון
הוצאת ספרות שנוגעת, 2020, 149 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
Priest #1
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
