אסופת 13 סיפורים קצרים שעוסקים בזיכרון ושואה, ובשסעים בחברה הישראלי: פריפריה מול המרכז, דתיים מול חילוניים, קיבוץ מול העיר. חלקם טובים, שני סיפורים מצויינים. הסיפור הטוב ביותר לדעתי הוא פנינים לאור היום, שהוא גם שם האסופה.
“פנינים לאור היום” שהעניק לאסופה את שמו, עוסק במשפחה פולנית שמשתלטת על בית יהודי במלחמת העולם השניה לאחר שתושביו מגורשים לגטו. עם כניסתם לבית הם מתלהבים מהחפצים ומיופיו של הבית אבל עם הזמן, הבית הולך ומתרפט ורוחה של אם הבית היהודיה חוזרת לרדוף אותם עד שהאם הפולניה בורחת והבת נותרת לא נשואה עם מחרוזת פנינים שאותה יכלה להציג באור היום רק בארץ ישראל.
סיפור נוסף חזק, הוא הסיפור “ד. אמסלם” שמתאר את חזרתה של גנטיקאית ילדים לעיירת הולדתה במטרה להקים מרכז איזורי לילדים חולים. החזרה מלווה בזיכרונות מטרידים ומזעזעים אבל ההווה מאפשר לה לבצע תיקון.
לא אחת כתבתי, צריך להיות עילויי בכדי שהסיפור הקצר יהיה אפקטיבי. לסופר אין מרווח טעות והוא חייב לשכלל את היכולת שלו לשיא בכדי להגיע לאפקט ריגשי ולא ליפול לקלישאות או לכתיבה טכנית מידי. סביון ליברכט נחשבת לאחת המצוינות שבכותבות הסיפור הקצר. ראוי לקרוא את הספר ולו בשל שני הסיפורים שציינתי.
פנינים לאור היום/ סביון ליברכט
הוצאת כתר, 2015, 272 עמ’
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
