​Please scroll down for an English review.

סיפורה האמיתי והמלא השראה של מאיה ון – ווגנן. מאיה בת ה 13, היא נערה לא מקובלת בתיכון ועם דימוי עצמי נמוך מאוד. כשבעת סידור המרתף היא מוצאת ספר משנות החמישים שמיועד להדריך נשים צעירות באופנים שבהן הן יכולות להשיג פופולריות, בעידוד אימא שלה, היא מחליטה לנהוג על פי העיצות של המחברת. אין לה מה להפסיד, רק להרוויח.

בטי קורנל, דוגמנית בדימוס, הוציאה בשנות ה 50 ספר שמרכז עיצות וטיפים לשיפור הדימוי העצמי ולהשגת פופולריות. העיצות שלה מתמקדות בלבוש, תזונה, התנהגות חברתית, נושאים שהם בעיניי על זמניים למרות שניואנסים וההדגשים שמשתנים מתקופה לתקופה. מאיה מחליטה שכל חודש היא תאמץ עיצות מפרק אחד ותנהג על פיהן.

את המסע הזה היא מתעדת ביומן.

עד כמה שחלק מהעיצות נשמעות מופרכות (לדוגמא לבוש מחטב וכפפות ובגדים שאינם תואמי גיל, או אם אתה לא יודע עד כמה המאכלים משמינים שאל את חבריך השמנמנים הם בוודאות ידעו) היא מצליחה במשך שנה להתמיד בניסוי הגדול שלה וגם…לצבור פופולריות ודרך זה לשפר ולהעלות את הדימוי העצמי שלה.

אבל לדעתי דווקא הדברים שאינם במרכז, דברים שהיא מוסרת דרך בזמן שהיא מתארת את מהלך הניסוי הגדול שלה, הם החשובים. במהלך הפרקים מאיה מעלה נושאים נוספים חשובים לא פחות: לדוגמא כל הנושא של סטריאוטיפים וההשפעה שלהם על היכולת שלנו לתקשר ולגשר מול מי ששונה מאיתנו. דוגמא אחרת היא הפערים הכמעט בלתי נסבלים בין אוכלוסיות שונות. לבסוף, היא מדגימה עד כמה חשוב הקשר המיטיב עם דמות חינוכית.

מאחר והם מתגוררים בעיירה בטקסטט על גבול מקסיקו, המציאות המקוטבת והבעייתית זולגת לא אחת לעולם שלה. היא מספרת על פשיטות הסמים של המשטרה בבית הספר, על החובה להגיע עם ילקוטים שקופים מפסטיק, על מלחמות הסמים ועוד. היא גם מספרת על הקשר החזק שלה עם אחד המורים, שדאג לאורך כל השנים לסייע לה, להאמין בה וכשהוא נפטר, איך היא חווה את האובדן שלו.

ספר מאוד חיובי ברמת המסר הכולל שלו ובאופן שהוא מעביר אותו.

---

This is the true and inspiring story of Maya Van-Wagenen. When Maya was 13 years old, she was an unaccepted girl in high school with very low self-esteem. While tidying the basement, she finds a book from the 1950s intended to guide young women in ways they can achieve popularity. Encouraged by her mother, she decides to follow the author’s advice. She has nothing to lose, only to gain.

Betty Cornell, a retired model, published a book in the 1950s focusing on advice and tips for improving self-image and gaining popularity. Her advice focuses on clothing, nutrition, social behavior, and issues that, in my view, are temporary despite the nuances and emphasis that change from period to period. Maya decides that she will adopt advice from one chapter every month and act on it.

She records this journey in a diary.

As far-fetched as some of the advice sounds (for example, wearing shapewear and age-appropriate gloves and clothes, or if you don’t know how fattening foods are, ask your chubby friends; they’ll surely know), she manages for a year to persevere with her big experiment and also… gain popularity and this way improve and raise her self-image.

But the things that are not in the center, things that she gives way while she describes the course of her great experiment, are essential. During the episodes, Maya brings up other equally important issues, such as stereotypes and their effect on our ability to communicate and bridge with those who are different from us. Another example is the almost unbearable differences between diverse populations. Finally, she demonstrates the importance of a beneficial relationship with an educational figure.

The polarized and problematic reality often spills into her world since they live in the town of Texas on the Mexican border. She talks about the police drug raids at school, the obligation to come with transparent satchels, the drug wars, and more. She also talks about her strong relationship with one of the teachers, who made sure throughout the years to help her to believe in her, and when he passed away, how she experienced his loss.

It is a very positive book in terms of its overall message and how it conveys it.