בדרך כלל אני מאוד אוהבת את הספרים של שרון צוהר. יש בהם משהו מאוד ישראלי, ומעבר לרומנטיקה הם עוסקים בנושאים אקטואליים. הם לא כולם אחידים ברמה שלהם ולפעמים הם כתובים באופן חפוז ולא מספק. אבל, כשהספר יצא רכשתי אותו ונתתי לו קדימות בסדרי הקריאה שלי והאמת שלא עפתי זה אחד מהספרים שהם רק בסדר ואולי עם עוד קצת חשיבה ועיבוד של העלילה הוא היה ממריא גבוהה יותר.
זהו סיפורם של מאיה ועופר שטרית, זוג צעיר שחווה טרגדיה קשה שבעיקבותיה התגרשו. הם כבר שנתיים גרושים, אבל אף לא אחד משניהם מצליח להתקדם מהנקודה שבה הם נפרדו. בתקופה האחרונה אימו של עופר יותר מידי שולחת אותו לבצע משימות עבור מאיה. הוא נרתם לבצע אותן, במירמור מסויים, אבל לאימא לא אומרים לא. כל זה מביא את הקלחת לנקודת רתיחה שבה עופר מחליט שהוא צריך לעשות מעשה בכדי להוציא את מאיה סופית מחייו.
אני לא יכולה לתאר את מקור אכזבתי מהספר בלי לספיילר לכן למי שמעוניינת בספויילר שיכנס לפרטים.
לקריאת הספויילרים יש ללחוץ על הפלוס –
ראשית אתחיל מהעובדה, שהטרגדיה שפקדה את הזוג מאוד לגיטימית בתקופה הזו והנושא נמצא בכותרות לא מעט. יחד עם זאת אופן ההתמודדות שלהם עם הטרגדיה, והאופן שבו בחרה הסופרת לגלגל את הסיפור, זה כבר סיפור אחר.
לא מעט זוגות חווים אובדן ילד בנסיבות קטסטרופליות. זה אירוע מכונן שיכול לשבור את האדם החזק ביותר. בדיוק כמו שקרה למאיה ועופר. ברקע ישנן גם האשמות מי אחראי לטרגדיה הזו. אני יכולה להבין מדוע במקום לבחור להתמודד עם האבל והצער והכאב יחד, הסופרת מעמידה את בני הזוג משני צידי המתרס.
אבל, אני לא יכולה להבין כשהטרוניה העיקרית של עופר היא שמאיה הוציאה אותו ממיטתה ודחפה אותו החוצה מחייה והטענה העיקרית של מאיה היא שעופר עזב.
כמובן שאלה טענות לגיטימיות, אבל בשורה התחתונה טענות מטומטמות אם עליהן עמדה כל הפרידה המייסרת הזאת של בני הזוג ולא פלא שבסוף הספר הם חוזרים לחיות אחד עם השני.
הנקודה השניה שהורידה לי את האוויר ובהתאם את הציון של הספר, הן הדמויות של עופר ומאיה וההתנהגות שלהם, שהיא גובלת ממש בתת רמה ובמינימום אינטיליגנציה. הוא מנסה להוציא אותה מחייו ע"י כך שהוא משכנע את המשכירה של מאיה להעביר את הנכס לנכד שלה כך מאיה תאלץ לעזוב את אשדוד ולעבור לאשקלון? – טוב זה מה שהוא חושב. היא, ברגע שהוא מתוודה על אהבתו אליה לא מוחלת לו על הגילוי המרעיש שהוא פעל מאחורי גבה לסלק אותה מאשדוד ומחליטה דווקא אז לנקוט עמדה ולגדל עמוד שידרה – באמת?
ויש עוד הרבה דוגמאות להתנהגות של הדמויות שפשוט אמרתי לעצמי, אלוהים, תירו בי אם אני מגיעה לרמה הזאת.
גם לא רוויתי נחת ממבנה הספר, התנועה בין פרקים שמתארים את היחסים של מאיה ועופר בעבר להווה. יותר מידי קשקשת מיותרת שלא מסבירה את מצבם בהווה.
הכי חשוב, החלק האחרון שבו היה ברור שאיך שהם יצאו מהמיטה אחרי סקס סוער והוא יתוודה על אהבתו אליה, הבלון הזה יתפוצץ כי היא תגלה מה הוא ניסה לעשות. זה היה כל כך שקוף ובנאלי ומאכזב. למה היה צורך בכלל בחלק הזה? בפרידה הנוספת הזאת? ואיך זה שבדיוק ברגע שהם יוצאים מהמיטה מתכנסים אצלהם כל השדים והרוחות?
הספר הזה הוא רק בסדר והוא נע בין 2.5 כוכבים ל- 3 כוכבים ותתאזרו בסבלנות כי 440 עמודים זה הרבה מלל שלא תמיד הכרחי לעלילה והחלקים המעניינים שבהם עופר ומאיה באמת מדברים על מצבם הקיומי נמצאים רק ב 100 העמודים האחרונים. עד אז זה סיפור של משיכה דחייה והרבה מלל בין לבין.
