זהו סיפורה של נטע, מושבניקית שחייה עם אביה ואחיה לאחר מות אימם ונמצאת במערכת יחסים ארוכה עם עודד. נטע חשה מתוסכלת, לא שבעת רצון ממערכת היחסים עם עודד, לא שבעת רצון מחייה בארץ. היא לא מצליחה למצוא את עצמה ולכן היא נוסעת לעבוד בעגלות בארה”ב בתואנה שהיא צריכה כסף.

בין פרקים העוסקים באופן הטוטאלי שבו נטע מאבדת את עצמה, את הערכים הבסיסיים שעליהם גידלו אותה ותיאור סיר הלחץ שבו המוכרנים חיים במטרה להגדיל את ההכנסות, עולים זיכרונות מהעבר ומחייה בארץ.

מעבר לקטעים הבזויים שבהם מתארת הסופרת את ג’ונגל המכירות בקניונים, את התחרות חסרת הרסן בין המוכרנים ואת האופן הטורפני חסר המוסר וצלם האנוש שבו הם מתנהלים, היא מתארת גם את מערכות היחסים בין חברי הצוות השונים במקום שבו הבדידות והנזקקות לחברה אנושית אמיתית מאכלת כל חלקה טובה.

נטע מתאהבת בלירן, אחד המוכרים שחיי עימה בדירה. היא הופכת אובססיבית לגביו ומאפשרת לו לרמוס אותה בלי הכרה. לירן, זאב בודד שעיקר מהותו אגואיזם, זורק לנטע פירורים והיא בסיחרור חסר שליטה מאפשרת לו לדרוך עליה ואינה מצליחה לנתק את החבל הגורדי שקושר אותה אליו. היא לא מבקשת לעבור לדירה השניה כדי להתרחק, לא מבקשת לעבור קניון כדי להתרחק ולא חוזרת לארץ. היא שוב ושוב נתלית בו ובמערכת היחסים ההרסנית שלהם, חוזרת על הטעויות שלה בתירוצים שונים והסברים עלובים. הקטעים שעוסקים במערכת היחסים שלהם מבזים עד מבישים. מי שמאבדת את צלם האנוש שלה במטרה למכור אינה בוחלת באיבוד הכבוד העצמי שלה ובמכירה של עצמה.

האמת שאני מצטערת שקניתי את הספר, למרות שרכשתי אותו במבצע והוצאתי 26 שקלים חדשים עליו. לא ראוי ולא מוסרי שהסופרת תרוויח ותתעשר מהעוולות שהיא וחבריה עשו. עוולות שהיו בסיס לספר הזה ואותן היא מפרטת בצורה חסרת בושה בכתבה הבאה :

https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5561298,00.html

לאן הגענו מוסרית וחברתית אם גברת סופרת, קבל עם ועדה מספרת שהיא כנצר למשפחה דתית, אלטרואיסטית, הגיעה לארצות הברית ועבדה בממכר בעגלות באופן לא חוקי, ללא אשרת עבודה, תוך שהיא מודה שהיא פעלה לרמות את הלקוחות וכמיטב המצפון והמוסר שלה פעלה להוציא מהם כספים שהיא עצמה מודה שהוצאו תוך הונאה.

הזדעזעתי והקאתי בפה מרוב גועל.

לא שילמה מס הכנסה לא לרשויות האמריקאיות ולא לאלה הישראליות ועוד מתגאה שחייה על הכסף במשך שנים עד שנגמר. פשוט מבחיל שאחרי שגמרה את הכסף השתמשה בפירות הבאושים כדי לכתוב ספר שעכשיו היא מקווה להתפרסם ממנו. הרצחת וגם ירשת?

שיא השיאים, עכשיו היא עובדת כאשת שיווק בחברת תיווך נדל”ן. לא הייתי קונה ממנה סוכריית טופי אחרי ההודאה המשתפכת הזו ואחרי הספר הזה.

העיקר שבסוף הכתבה היא אומרת שנחמץ ליבה על הצעירים שמספרים על הישגיהם והרמאויות שלהם בעגלות. למה נחמץ ליבך? איזה מין צביעות זו. עכשיו את נזכרת שליבך צריך להיחמץ וכשעבדת על האישה חולת הסרטן לא נחמץ ליבך?

פשוט גועל נפש. תת רמה מצייר את הישראלי המכוער במלוא תפארתו. אני פשוט מתביישת שאדם שאין שום הצדקה שיפעל כך, אין שום הצדקה עוד מפרסם כתבה וספר שאני קניתי והתחלתי לקרוא.

נקודות הזכות היחידות בספר היא השפה האוטנטית והכתיבה הקולחת.

למרות הכתיבה הקולחת אני לא ממליצה לקנות את הספר.