​סיפורם של 3 דורות במשפחת ויטשאנק,  משפחה דרומית שלכאורה למסתכלים מבחוץ, מלוכדת ומאושרת.

אבל מתחת לפני השטח רוחשים וגועשים זרמים. מתחים, קנאות ושנאות קטנות.

ראשיתו של הסיפור המשפחתי, בשנות השלושים, במפגש ובמערכת יחסים בין ג’וניור וליני מיי שפער הגילים בינהם היה כפול. אבל לסיפורם הקורא יגיע רק לקראת סוף הספר, שכן הספר מתחיל דווקא מנקודת הזמן הנוכחית בו בנם רד וכלתם אבי, שניהם בגיל השלישי, נמצאים בשיאו של תהליך התרוקנות הקן הביתי.

התהליך מלווה במבט ממעוף הציפור על ההתדרדרות הגופנית והקוגנטיבית של שניהם וההתמודדות של ארבעת ילדהם עם המציאות החדשה בה הם נדרשים לסייע להורים שלהם, שבהחלט אינם מעוניינים בעזרה ואפילו מתנגדים לה.

מצבם הגופני והמנטלי של ההורים מוציא מכל המשפחה אמוציות והתנהגויות לא אופייניות: דני חוזר הביתה ומעורר בסטאם מירמור ותסכול.

בין לבין הקורא לומד על מערכות היחסים בין רד לאבי, בין הילדים לבין עצמם ובין ההורים לילדים. הסיפור המעניין ביותר הוא סיפורו של דני, עוף מוזר, שמרוכז בעצמו ורגיש עד כדי כאב  בשלב מסויים דני מתנתק ממשפחתו ולאורך חייו הבוגרים נמצא בקשר לא רציף איתם. הנסיבות של הניתוק לא ברורות עד הסוף ונראה שהוא רק ממתין להזדמנות להתנתק מהם.

חזרתו הביתה מציפה אירועים וזיכרונות מהעבר, והעלילה מתנדנדת בין אירועים אלה במיומנות מרשימה. 

​​”היתה לו לפעמים תחושה שחייו הם כמו קרון רכבת שהוסט אל מסילה צדדית כבר לפני שנים – כל השנים האבודות שבהן היה נער פרוע, ואחריהן תקופת השפל. הוא הרגיש שעד כה השתרך מאחור וניסה להדביק את הקצב, ועכשיו, כשחזר סוף-סוף למסילה הראשית, לא היתה לו שום כוונה להניח לאיזו מלחמה באירופה לעצור אותו.”

​ הסיפור של ג’וניור וליני מיי מאוד מעניין גם מבחינת העשרת הרקע במאפיינים התקופתיים וגם כי הוא באמת חריג באירועים שמתרחשים במהלכו. רמז מטרים לאירועים מקבל הקורא במהלך שיחה שבין איבי לליני מיי בתחילת הספר. ​ במהלך קריאת החלק שמתייחס לג’וניור ולליני מיי התנדנדתי בין תיעוב לרחמים. כשקוראים את החלק הזה, רגשות כאלה הם בלתי נמנעים.

יחד עם זאת, נראה לי שהסופרת לא מצליחה להרים את הנטל וכלל הסיפור המשפחתי נותר די מינורי ובמובנים מסויימים מאכזב.

יצויין שבאופן מפתיע ביצוע האודיו טוב מאוד.