אווי דרייק מתכננת לעזוב את בעלה הרופא. היא אורזת מזוודה, מארגנת כסף ונכנסת למכונית. אבל אז מתקשרים אליה מבית החולים, בעלה נפגע בצורה אנושה בתאונת דרכים. אווי הנסערת במקום לעזוב נוסעת לבית החולים, רק כדי לגלות שעד שהגיעה לשם, בעלה נפטר.

כולם חושבים שאווי מתאבלת על אהוב נעוריה, רק אווי יודעת את האמת והיא תקועה במעגל בלי נגמר של מחשבות על ההזדמנות לעזוב שפרחה לה.

ואז חבר קרוב מציע לה להשכיר את יחידת הדיור שבביתה לדין. דין הוא ספורטאי מליגת הבייס בול שאחרי 20 שנים במקצוע הועם זוהרו. הוא נרדף ע”י עיתונאי ספורט שחופרים בפצע הפתוח, ע”י ציבור אוהדיו וע”י רצונו לחזור להיות מה שהיה. הוא חיי בהכחשה של הרצונות שלו והוא בעיקר צריך שקט כדי לחשב מסלולו מחדש.

דין מחליט להשכיר את יחידת הדיור של אווי.

לפרקים הספר עמוס בפרטי פרטי מיותרים, לפרקים הוא עמוס בעצות לחיים מאושרים. אבל הוא בעיקר חביב וצפויי. גם הדמות של אווי וגם הדמות של דין, הן דמויות חביבות אפילו נעימות מידי ביחס לכך שהחיים הכו אותם במכה אנושה.

שניהם מנסים לבנות משהו מההריסות שנותרו והם משמשים פנס באפלה אחד לשני. אבל כל התהליך שהם עוברים מתואר בצורה מאוד שטוחה, אין בו אמוציות, אין בו רגשות סוערים. יש בו הרבה דיבורים. לפעמים יותר מידי דיבורים.

אז כן זה ספר להעביר איתו כמה שעות אבל זה לא ספר להתרגש ולהתפעם. ספר חביב על הזדמנויות שניות, לא יותר מזה.

---