ראשית אציין את הבחירה העגומה והמעציבה לתרגם את כותרת הספר באופן כל כך שגוי שלא רק אינו מבטא את הנרטיב של הספר אלא גם מייצר ציפייה שלא מתגשמת שכן הספר אינו דן בבערות, אלא בהעדר חופש, בכבלים של התקשורת.

בזמן שבערות ניתן לייחס לפרט או לאוכלוסיה, קשה מאוד לטעון שהתקשורת היא סוכנת של הבערות שכן מטבעה היא מפיצה ידע (זה שהידע מוטה או שגוי או מסולף בכוונה או שלא בכוונה זה דיון אחר).

תרגום נכון יותר היה על התקשורת השבויה/ הכבולה או על מגבלות החופש של התקשורת.

המוטיבציה של הספר כפולה: מחד לעשות צדק, אמת וחסד עם טראמפ הנשיא והאדם. תוך שהמחבר מציף את העוול הקשה שגרמה התקשורת לטראמפ, סילופים, שקרים או נתונים חסרים שהתקשורת הציגה לציבור האמריקאי בתקופת שילטונו של טראמפ. מה שסייע לקבע את התדמית שלו בצורה מאוד שגויה. מאידך להציג עד כמה התקשורת אינה אובייקטיבית וכשחקן פוליטי היא שבויה בפוליטיקה לכן גם אין מה לצפות מאנשי תקשורת לאובייקטיביות ואמת. האמת שהם מציגים היא האמת שלהם.

הספר מעניין בהרבה אספקטים. הרבה דוגמאות שעולות בספר מוכרות לקורא הישראלי, אבל גם אלה שאינן מוכרות כשהוא מתאר את מעלליהם של הנשיאים השונים החל מקנדי וכלה באובמה שקדם לטראמפ מעניינות ומאירות עיניים.

התאכזבתי שהספר כולו היה ממש מוכוון להגן על טראמפ והדוגמאות שהוא הביא והמקרים לא נבחנו בפרספקטיבה רחבה יותר של השפעתם על הדמוקרטיה ועל התהליך הפוליטי שמתרחש אלא רק אם שירתו את המטרה (הלא כל כך מוצהרת) של המחבר.