​Please scroll down for an English review.

“נשארתי בשבילכם” הוא מסוג הספרים האישיים שמקפלים בתוכם את משקל החיים והשנים. זהו סיפור משפחתי מרתק, שמתחיל במריבה סוערת במהלכה ניפצה אמא של המספרת את שובך היונים של אביה, ומסתיים בהשלמה וסליחה. הפתיחה שלו עוצמתית והמספרת לא מבזבזת זמן בלחוס על הקורא –

“שני הילדים דמומים, הפה שלהם סגור. אולי הם חושבים על היונים שעפו, אהבו להיות שם, ליד היונים, הילדה עם הבובות שלה, משחקת מורה או גננת, הלוח שאבא שלה הכין לה מלא קשקושים, כל הזמן כותבת, והילד משחק בטרקטור, טנק או מכונית, לפעמים מתנדנד על הסוס בלי העין, גם אותו אבא שלו בנה. לפעמים שני הילדים ממלאים מים בקערית, מפזרים זירעונים, לפעמים צוחקים, “דווקא היו שמחים,” נזכרת בכמה רגעים טובים שלהם, וגם האיש היה קצת שמח, היו עומדים שלושתם מסתכלים בשדה שממול, בגלגל הענק ובטחנת הקמח שלידו, מנופפים ליונים שעפו אליהם, מחייכים לסוס הנדנדה, משקים את עציץ ההדס, מנקים את השובך. רק הם, היא נשארה בצד.”

לא בכדי הסיפור מתחיל בניפוץ שובך היונים, שהוא סמל לבית ובהפרחת היונים שהן סמל לזוגיות (לדוגמא הביטוי “זוג יונים”) לחופשי . שני אלה הם אקטים משחררים. במיוחד כשהם נעשים על ידי האימא שכבר בסצנה הראשונה עומדת מהצד.

המסע מתפתל סביב נסיונה של הבת להתחכות אחר המניעים של אימה ומזוקק לשאלה שעומדת בשורש האירועים – “למה עשית את זה”. האימא שבעצמה אינה יודעת את מניעיה, אינה מספקת תשובה אחת פשוטה. היא עוברת בנתיבי חיים שלמים שלבסוף מובילים לתשובה “נשארתי בשבילכם”.

בכדי להבין את הקשר שבין הקצוות, תצטרכו לקרוא את הספר.

זהו מסע על ציר תרבותי סוציולוגי ופסיכולוגי שנטוע היטב בתרבות הדיכוי והפטרארכיה הגברית. תרבות שאינה רואה באישה שוות ערך לגבר ושתולה את הערך של האישה בגבר שלו היא נשואה.

אימא של המספרת נאלצה להינשא לגבר שהיה “ממשפחה טובה” מבלי שבאמת תוכל לעמוד על קנקנו. זה היה שידוך מהיר ומוצלח מאוד בעיניי ההורים שלה, שחששו לגורלה כרווקה מזדקנת.

רק לאחר הנישואים היא גילתה שנישאה לגבר שקט מאוד, מכיל ומופנם שאין לו דרך עם מילים. הוא אומנם מוכשר בעבודות כפיים וייצירה, אבל אינו מוכשר בלספק את הטמפרמנט שלה. תחת התמונה המשפחתית חותרת אומללות ההורים בנישואים שנכפות עליהם.

על כך נוסף מוות שקט של הילד הראשון שלהם. כך, כשהמספרת נולדה, היא לא רק היוותה אכזבה על היותה בת ולא בן, היא גם סיפקה את הסיבה להתרופפות המסגרת המשפחתית שעוד היתה קיימת לפניה. אימא שלה עברה לגור זמנית אצל סבתא שלה בהתחלה כי היא היתה צריכה עזרה עם התינוקת החדשה. אחר כך כי הגיעה הצעה מפתה לכמה שבועות, ולבסוף היא פשוט רצתה את החופש שלה (היא לא מודה בכך אבל בהמשך המספרת תציין את העובדה הזאת בפה מלא).

אחת לשבוע או אלוהים יודע כמה, אמא שלה היתה נפגשת עם בעלה בדירה שבנה להם על הגג. לפעמים היא היתה לוקחת את הילדים. לפעמים הוא היה מגיע אל הבית של סבתא וסבא שלה וכך החיים התנהלו להם עד שנולד גם אחיה הקטן. הסידור המוזר הזה נמשך עד שאחיה היה בן 8 וזאת בלי שאף אחד פצה פה :

“אם העז מישהו לתהות על טיב חיי המשפחה האלה, הוא הושתק מייד. דודתי הטובה ביקשה בכל לשון, “תבינו אותה עבר עליה הרבה”.

לשאלה מה עבר על אימא שלה, לא נתקבלה תשובה גם לא על השאלה “מה היה לה קשה” או מי מנע ממנה לממש את המשפחתיות או האימהיות שלה. כל זה נמשך עד שסבתא שלה שברה את היד ואז המשפחה התאחדה.

כפי הנראה האיחוד, לא היה כל כך שמח ומרנין שכן בתחילת הספר אנחנו עדים יחד עם הילדים המושתקים לניפוץ השובך והפרחת היונים.

אם השתיקות של האב היו סוג של אלימות מודחקת, או סוג של כניעה והשלמה פאסיבית עם מר גורלו, אין תשובה ברורה בספר. אבל ישנם הרבה סימנים בספר שמצביעים על כך שמדובר במקרה השני ולא הראשון.

בין לבין, המספרת מתארת את מנגנון הורשת הדיכוי מאם לבת, אנקדוטות עגומות מחיי הנשים במשפחה:

סבתא שלה, שלא אהבה את סבא שלה אפילו לא יום אחד ולאחר שנפטר למדה לקרוא ולכתוב ומצאה סיפוק ושמחה בעבודות הגינון על פני עבודות הבית. לפני כן שלטה ביד רמה במשפחה, מדברי האם ניתן להבין שלא הראתה לבנות אהבה ו”למדה להיות אימא” רק עם גידול הנכדה.

בנות הדודות, שבטקס חניכה חיררו את אוזניהן כהכנה לתפקידן העתידי כנשות איש. הוא כבר ידאג לתת להן עגילי זהב.

האימא שמתמרדת נגד נטל הירושה שקיבלה מאימא שלה ומנסה למצוא את מקומה. היא לא מוצאת נחת וכך גם ילדיה. חיים טבולים בזרות ובאי שייכות שמקורם מבית.

לבסוף, הבת שנושאת את המשקעים מהדורות הקודמים שמנסה להרכיב את הפאזל בכדי למצוא את השלווה והתשובות שלה. ספר מצויין ומפתיע באומץ ובאיכויות שלו.

---

“I Stayed for You” is a deeply personal book that encapsulates the burdens of life and the passage of years. It tells an intriguing family story that begins with a heated argument, during which the narrator’s mother destroys her father’s pigeon coop, and concludes with themes of reconciliation and forgiveness. The opening is striking, and the narrator quickly reassures the reader.

The story starts with the destruction of the pigeon coop, a potent symbol of home, and the release of the pigeons, which represent relationships. This act, mainly when carried out by the mother—notably on the sidelines in the opening scene—signifies liberation and a break from traditional roles.

The daughter’s journey to understand her mother’s motives is a compelling narrative that engages and connects with readers. The central question driving the story—”Why did you do this?”—remains unanswered throughout, ultimately leading to a realization: “I stayed for you.”
You must read the book to understand the connection between the extremes.

This is a journey along a sociological and psychological cultural axis that is firmly rooted in the culture of oppression and male patriarchy. A culture that does not see a woman as equal to a man and plants a woman’s value in her man is married.

The narrator’s mother was compelled to marry a man deemed “from a good family,” and she could not resist this decision. From her parents’ perspective, it was a swift and successful match, as they worried about her future as an aging single woman.

Only after getting married did she realize that she had married a reticent, introverted man who struggled with communication. While he is talented in manual labor and creative pursuits, he does not meet her emotional needs. Beneath the surface of their family life lies the parents’ dissatisfaction with a marriage they felt was forced upon them.

The silent death of their first child added to the family’s struggles. When the narrator was born, her parents were not only disappointed that she was a girl and not a boy, but her arrival also symbolized a shift that weakened the family structure that had existed before her. Her mother temporarily moved in with her grandmother to support the new baby. After a few weeks, a tempting opportunity presented itself; her mother desired her freedom, though she did not fully acknowledge it then. Later, the narrator would openly express this fact.

Once a week, or perhaps even more frequently, her mother would meet her husband in the apartment he had built for them on the roof. Sometimes, she would bring the children along. Other times, he would visit her grandparents’ house. This unusual arrangement continued until her little brother was born and persisted until he turned eight years old, all without anyone attempting to make changes or resolve the situation.

No answer was given when asked what had happened to her mother, and there was no response to questions like “What was difficult for her?” or “Who prevented her from experiencing her family or motherhood?” This silence continued until her grandmother broke her hand, which ultimately led to the family’s reunion.

The reunion is not particularly joyful. At the beginning of the book, we see both the silenced children and the coop being smashed, leading to the scattering of pigeons.

The book does not explicitly clarify whether the father’s silence represents a form of repressed violence or indicates a passive surrender and resignation to his fate. However, several signs within the text suggest the latter interpretation.

“I Stayed for You” explores how the cycle of oppression is passed down from mother to daughter, highlighting the painful experiences of the women in the family. This examination will enlighten and inform readers about the ongoing cycle of oppression.

Her grandmother, who never loved her grandfather even for a day after his death, learned to read and write and discovered satisfaction and joy in gardening rather than housework. In the past, she had ruled the family with a strong hand, but from her mother’s words, it’s clear that she did not show her daughter love. She “learned to be a mother” only through the experience of raising her granddaughter.

During the initiation ceremony, the cousins pierced their ears in preparation for their future roles as wives. He would ensure they received gold earrings.

The mother rejects the weight of the inheritance from her mother and seeks to find her place in the world. She finds no peace, nor do her children—living a life marked by alienation and a sense of non-belonging that starts at home.

Ultimately, the daughter, who inherits her ancestors’ legacy, strives to piece together the puzzle in search of peace and answers. This book is exceptional, surprising me with its bravery and depth.