מקבץ שכולל 9 סיפורים קצרים, שעוסקים בהוויה הישראלית על רבדיה השונים.

הקו המשותף לסיפורים הוא המתח הנוצר ממפגש של שני קצוות זרים אחד לשני. קצוות שחיים אחד ליד השני אבל באופן רגיל עיוורים אחד לשני. חלקם סיפורים נוסטלגיים שעוסקים בישראל של שנות ה 60 וה 70.

המפגש הבוטה ביותר בא לידי ביטוי בסיפור “החצילים של דודה חיה’לה”, המתאר מפגש חד פעמי של בני משפחה קיבוצית עם קרוביהם הדתיים מירושלים. משפחת הקיבוצניקים עולה במיוחד לירושלים בכדי לחגוג את חג הפסח בחברת בני משפחתם הדתיים. הם נאלצים לנהוג בהתאם לכללי המקום והמתח שמתחיל כבר במפגש הצהרים ובארוחת הצהרים הולך וגובר עד שהוא מגיע לפיצוץ בארוחת החג.

המתח הזה בא לידי ביטוי גם בסיפור “אברהם ג.” המספר את סיפורו של ניצול שואה שהחליט להמשיך ולשחק כדורגל גם לאחר שניצל ממחנות ההשמדה ופרש לאחר שאייכמן נתפס.

הסיפורים מאופיינים במפגש חזיתי אירוני בין העולמות. הדוגמא הטובה ביותר הוא הסיפור “האגף להלבשה תחתונה” בו בעל יוצא לחפש את אישתו בחנות כל-בו פריזאית ונקלע לסיטואציה קפקאית באגף להלבשה תחתונה:

“הוא ניסה מחדש, מהוסס ומסורבל, באנגלית קיבוצניקית. בסך הכול הוא מחפש את אשתו. אולי היא נמצאת באחד מחדרי המדידה? הצעירה לא הבינה והלכה. מזווית עינו ראה אותה מסתודדת עם השומר בכניסה ונדרך. הוא שב ופנה למוכרת המבוגרת, ושאל, “אולי ראית פה אישה בלונדינית, לבושה שחור עם תיק גדול אדום?” ליתר ביטחון, גייס את כל כישרונו ובתנועות פנטומימה הדגים למוכרת את גזרתה של אשתו. המוכרת נרתעה בסלידה. מכל עבר הביטו בו. והוא — חיוך מבוכה אווילי על פניו. השומר, איש מבוגר במדים כחולים ובכובע מצחייה, התייצב בסמוך לו בלי לומר דבר.”

רוב הסיפורים בקובץ טובים מאוד, פחות התחברתי לסיפורים : “קמב”ץ המוות” ו”האנטנה”.