שירה, בוגרת אולפנה, מתגייסת לשירות לאומי במשטרה. היא מבקשת להיות מוצבת ביחידת נעדרים קרים, יחידה שבה חוזרים ומנסים לפענח היעלמויות של אנשים שלא פוענחו. היא אכן מוצבת בה.

היחידה קטנה ויש בה דינמיקה שהתקבעה. צפריר, מפקד היחידה, אסתר מזכירתו שבאה איתו ליחידה וירון כולם מבוגרים משירה לפחות בעשור. שירה נכנסת למרקם ודינמיקה קיימים והיא צריכה למצוא את מקומה. זו לא משימה קלה.

היא עושה טעויות בלי סוף ומשלמת עליהן. בהתחלה זה חביב והיא עוררה בי אמפטיה, אבל בשלבים מתקדמים של הספר זה כבר היה מוגזם.

היא גם לא אפויה לגמרי במערכות היחסים שלה, מתעצבנת ונעלבת בלי סיבה אמיתית, וכל דבר הכי קטן הופך לדרמה ראויה לאוסקר. הרבה משחקי משיכה ודחייה שבסופם מגיעות החלטות שגם בהן היא חוזרת. בקיצור, גם זה אספקט שהיה פחות מהנה בספר.

מאידך, בצדדים המהנים של הספר, ישנן פרשיות העלמות שנפרשות באינטיליגנטיות בפני הקורא ושירה על אף מגרעותיה, היא בחורה אינטיליגנטית כך שהקורא גם מקבל פרשנות בגוף הסרט. לא תמיד הפרשנות יוצאת דופן אבל היא מוגשת בצורה מהנה.

הרבה מההתעסקויות בספר נובעות מהמתח שבין העולם הדתי שממנו מגיעה שירה והעולם החילוני אליו היא נחשפת. זה מעניין עד נקודה מסויימת והדילמות שהיא נתקלת בהן אף פעם לא פתירות.

הסופר ממנף את הרקע של שירה בכדי לפתור תעלומה אחת, אבל זה לא משהו אפשר לחזור עליו בכל תעלומה ומעניין יהיה לראות כיצד הדמות של שירה תתפתח ותגשר על הפער בין העולמות ומאידך תתבגר כי יש בה חוסר בשלות מכאיב לעיניים.

סה”כ ספר נהדר ומהנה אם כי לא חף מפגמים.

---