הספר השני בסידרת מונעים, גם הוא נופל לתבנית של הז’אנר:

בספר השני אנחנו מגלים על עברו המיוסר והרווי התעללויות של גיבורנו השרוט עד עמקי נשמתו הדואבת.

בין גילוי אחד לשני, הגיבורים שוקדים באופן נמרץ על ריפוי באמצעות יישום שיטות מהקמאסוטרה בערך בכל דף שני של הספר. מה שלא מותיר הרבה מקום לדיאלוגים מיותרים (ומימלא למה להתעמק בדיאלוגים הם לא פותרים דבר במערכת היחסים האינטנסיבית והחייתית של הגיבורים). ומה שמותיר להם זמן רב להיפרד ולשוב אחד לזרועות השניה.

אני חייבת לציין שהסופרת התעלתה על עצמה בזועטוטון שרקמה לנו כאן, כאשר באופן מזוויע במיוחד מתגלה עברו של קולטון כילד שאימו התעללה בו בצורות הקשות ביותר שיכלה הסופרת לעלות על דעתה כדי להצדיק את העיוותים הנפשיים של קולטון.

רליי מתגלה כדמות לוחמת והיא נאבקת על נפשו המיוסרת של קולטון בזמן שעדר מעריצותיו הנשיות מתחרות גם הן על מקום בחלקת גן עדן המיוסרת שלו.

אני חייבת לציין שהדבר היחיד שזיכה את הספר ב- 3 כוכבים הוא הווידוי של קולטון לקראת סוף הספר. זה החלק היחידי שאהבתי בספר.

ביתר הספר השניים האלה, רליי וקולטון הצליחו להתיש אותי במחזורי שיגולים, מריבות, פרידות וחזרות.

לולאי הסצנה הזו עם קולטון הספר היה מקבל 2 כוכבים אצלי.

Driven#2

לדף הסידרה –

Driven Series