אביגיל היא פסיכולוגית קלינית שמתמחה בפסיכולוגיה של ההרג. שנים שירתה בצבא ועתה לאחר פרישתה, היא מטפלת בהלומי קרב ומידי פעם נקראת לסייע לצבא בתכנון מערכים שיובילו לחיילים חסינים נפשית ויהפכו למכונות הרג משומנות.
היא חייה עם בנה היחיד תוצר של רומן סודי בצבא, ויש לה מערכת יחסים טעונה עם אביה, פסיכואנליטיקאי מוערך.
העלילה מתרחשת בפרק הזמן של גיוס בנה לצנחנים ופרוץ מלחמה מה שמוביל את אביגיל לפקפק באמונותיה אותן טיפחה והנחילה לחיילים רבים לאורך שנים. לאורך כל הספר העלילה מובילה לההתנגשות בין הפרטי לציבורי. השיאים של הספר בעיניי מגיעים כאשר הדילמות מחריפות לקיצוניות ככל שהאירועים מתקרבים לאיזורים הפרטיים והאישיים כמו במערכת יחסיה של אביגיל עם נוגה או עם מנדי שיהיו קדימון לאירועים עם בנה.
החלקים שהיו הכי מטרידים בעיני הם החלקים המתייחסים למערכת יחסיה עם אבי בנה רוזוליו.
לאביגיל ולרוזוליו ישנו הסכם ביחס לילד. הסכם על פיו הוא לא יכיר בילד והיא לא תספר לאף אחד מי הוא אביו. ההסכם עומד שריר לאורך השנים. אבל במקביל נראה שגם יש להם הסכם שבשתיקה שהיא מתייצבת לצידו ומסייעת לו הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית על פי קריאתו. הסיוע הזה ניתן ללא תמורה וללא הכרה מצידו.
שני ההסכמים האלה הם חד צדדים. אביגיל מתקשה לשים את הגבולות ולהפנים את הניצול.
במשך שנים רוזליו לא בוחל בשימוש ביכולות של אביגיל לקדם את מטרותיו המקצועיות תוך שהוא שומר על עיקרון אי ההכרה לא בתרומתה ולא ביחד המשותף שלהם.
ברגעי האמת הוא מפר את ההסכם הלא כתוב בינהם ונוטל מאביגיל את הזכות להחליט כיצד לטפל בבנה באופן פרטי כאשר לרגע אחד הניצול מגיע לשיאו כשהוא מחזיר את הילד לזירת הקרב.
.
העלילה הדוקה ולא תמיד מספקת תשובות חד משמעיות. הספר השאיר אותי עם הירהורים נוגים על האופן שבו אנחנו מגדלים את הילדים שלנו להיות מכונות מלחמה והרג בתירוצים שונים שמצדיקים את אתוס המלחמה שלעולם לא נגמרת.
מנצחת/ ישי שריד
הוצאת עם עובד, 2020, 195 עמ’
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
