חביב אבל לא יותר מזה.

לוקה וגריפין התכתבו במשך שנים. הוא היה ילד שחי באנגליה, היא ילדה בארה”ב והם חלקו את סודותיהם אבל מעולם לא נפגשו.

לפני 8 שנים לאחר אירוע טראומטי, לוקה הפסיקה להגיב למכתביו של גרפין ועתה, היא מוצאת מכתב זועם ממנו. לוקה עונה למכתב וכך מתחדש הקשר בין גריפין ללוקה. אבל לא לוקה ולא גריפין הם אותם האנשים של לפני 8 שנים.

אט אט, נחשפת הטראומה של לוקה והמכתבים עוברים לפסים מאוד אישיים ואינטימיים. יחד עם זאת גריפין מסרב להיפגש עם לוקה.

לוקה מסתקרנת ויוצאת מעורה. היא מחליטה לקחת צ’אנס ולסוע 4,500 ק”מ לפגוש את גריפין אף על פי שהוא בבירור לא מעוניין לפגוש אותה.

אני חייבת לציין, שאני תמיד אמביוולנטית לגבי הספרים של שתי הסופרות האלה.

חלקם מאוד מוצלחים, חלקם פחות. המשותף לכולם היא המהירות שבה היחסים מתפתחים מרגע המפגש הראשוני בין הדמויות הראשיות.

הספר הזה, חביב, אבל לא ממריא למרות שיש בו בשר ויש לו פוטנציאל להמריא. והאמת שזה די מאכזב מבחינתי פעם אחרי פעם לגלות שזה לא בדיוק זה.