​Please scroll down for an English review.

את “מט ילדים” קראתי כשיצא לאור בשנת 2011. כבר אז התפעמתי מהכתיבה ומהיכולת של הסופרת להעביר את המסר באופן מדוייק והדוק. גם בקריאה שנייה, בחלוף השנים ולאחר יותר מעשור מהפעם הראשונה שקראתי אותו, תחושת ההפעמות לא נעלמה.

הכתיבה של בלה שייר מדוייקת עד כאב ומנכיחה את הצער בחיים רגילים לגמרי. לצערי, במשך השנים הסופרת לא פירסמה עוד יצירות.

הספר כולל שתי נובלות וסיפור קצר.

הנובלה “מט ילדים” תיאור נוקב של החיים בדירת שיכון בצ’רנוביץ אוקראינה. הנובלה מורכבת מחמישה שערים, מנקודות מבט של ילדים שונים שמתגוררים באותו המתחם. השער הראשון נמסר מנקודת מבטה של פולה, ילדה צעירה בת שלוש, שמתארת את מערכת היחסים בינה ובין טניה, שמתגוררת באותו הביניין. התיאור נמסר באופן תמים, לא רק מפאת גילה של פולה, אלא גם מפאת חוסר יכולתה לצאת מהסיטואציה ולראות את התמונה הכוללת.

הקורא שמביט מבחוץ יכול לקרוא את הקווים הטופוגרפיים של אותה מציאות עמוקה ומורכבת.

“כשחזרה אל המגרש מצאה שחבריה שינו מעט את קריאתם. “וַלְקָה של קוֹלְקָה – זִ’ידוֹבְקָה קטנה!” צעקו בהתלהבות. פולה הצטרפה אל צעידתם, אבל עכשיו שתקה. מעניין מה זה זִ’ידוֹבְקָה. יש למלה הזאת טעם של אוכל נוזלי, רע. אולי כבר שמעה אותה בעבר, אבל ממי?”

עם ההתקדמות בשערים הקורא נחשף לאכזריות ולאנטישמיות שנוכחת בחיי הילדים. החברה שמתארת הסופרת היא חברה מדירה שיש בתוכה אלימות כבושה שמבעבעת מתחת לפני השטח. המחסור, הצפיפות, הקומוניאליות, מייצרים מתחים וקרעים. הילדים מחקים את הוריהם ואת המסרים הסמויים שעוברים אליהם.

הגאונות של הסופרת נובעת מכך שהילדים אינם מזהים את האלימות או את האכזריות וגם לא מזהים את האנטישמיות ככאלה. הם מקבלים אותם כחלק אינטגרלי מהמציאות שלהם וממציאים תירוצים והסברים לכסות על המציאות העגומה. הם לומדים להתמודד ולעקוף את הפיל הלבן שבחדר. הקורא שהוא גם מבוגר וגם מביט מבחוץ יכול לקרוא לילד בשמו.

הנובלה השניה “גלית וגורדון” מתארת מערכת יחסים עקרה בין שתי דמויות תל אביביות שנקראות על שם של בריכות בתל אביב. הגיבורה, גלית, בחורה מבית מזרחי, אופטימית חרוצה ומקסימה, מנהלת מערכת יחסים זוגית עם גורדון, בחור ממשפחה אשכנזית, מוצלח, מבוקש ועובד כמנהל בנק. מערכת היחסים הזו מתנהלת במשך 20 שנים בהן גלית מקווה שגורדון יהפוך אותה ל”יהודיה כשרה” וינשא לה. היא כמהה למשפחה וילדים, אבל מתעלמת מהמציאות שבה בן זוגה למעשה הוא קליפה ריקה ומיואשת והוא מצליח לתעתע בה.

גורדון, שגם בגיל 45 או 50 נמצא בשלב שהוא מחפש את עצמו, מנהל חיים כפולים בסתר. הוא מנהל מערכות זוגיות נוספות במקביל למערכת שהוא מנהל עם גלית. למרות שאינו מסוגל להציע לה חיים של זוגיות בריאה ונקייה מסודות ושקרים, הוא גם אינו מסוגל להתנתק ממנה ואינו מסוגל להיות כנה איתה.

גלית מצידה תלויה על בלימה. למרות הסימנים (אימו הגיזענית, ההעלמויות שלו, העקיצות הדוקרות), אינה מפסיקה להחזיק בתקווה.

אהבתי מאוד את הנובלה הזו.

את הקובץ חותם סיפור קצר “פעמיים” שמפגיש בין העולמות של הסיפור הראשון והסיפור השני. ג’ניה עולה מאחת המדינות הסוביטיות גרה עם בתה וחתנה. היא מתקשה להתאקלם בארץ ונקשרת לאישה צעירה יותר שמתווכת לה את המציאות. כאשר אותה אישה עוברת דירה, ג’ניה מתקשה להתנהל לבדה.

סיפור עדין על הקשיים שבהגירה במיוחד כאשר ההגירה מתקיימת בגיל מאוחר. הקושי להבין את הקודים של החברה החדשה, התלישות והבידוד החברתיים.

אני מקווה שיום אחד נזכה לקרוא עוד ממגוון היצירה של הסופרת המצויינת הזו.

---

I read “Met Children” when it was published in 2011. Even then, I was amazed by the writing and the author’s ability to convey the message accurately and closely. Even after rereading it more than a decade later, the excitement has not disappeared.

Bella Shire’s painfully accurate writing extracts the sorrow from an entirely ordinary life. Regrettably, the author has not released any additional works over the years.

The book contains two novellas and a short story.

The novella “Met Children” depicts life in a housing apartment in Chernivtsi, Ukraine. It consists of five chapters, each narrated from the perspective of different children living in the same complex. The first chapter is from the viewpoint of Paula, a young three-year-old girl who describes her relationship with Tanya, another resident in the building. Paula’s description is innocent due to her young age, limited understanding of the situation, and inability to see the bigger picture.

By observing from the outside, the reader can decipher the intricate reality through its topographical lines.

The progress in the gates exposes the reader to the cruelty and anti-Semitism present in the children’s lives. The writer describes an apartment society with suppressed violence bubbling under the surface due to scarcity, crowding, and commonality, which produce tensions and ruptures. The children imitate their parents and receive hidden messages from them.

The author’s genius is evident in the way the children do not recognize the violence or cruelty, nor do they identify anti-Semitism as such. They accept these aspects as integral to their reality and invent excuses and explanations to cover up the grim truth. They learn to deal with and bypass the “white elephant in the room.” An adult reader, an outsider, can understand the child’s perspective.

The second novella, “Galit and Gordon,” describes a strained relationship between two characters in Tel Aviv named after swimming pools in the city. The protagonist, Galit, is a hardworking and optimistic girl from an Eastern background. She is in a relationship with Gordon, a successful bank manager from an Ashkenazi family. The relationship has lasted for 20 years, during which Galit has hoped that Gordon would marry her and make her a “kosher Jew.” She desires a family and children but fails to see that Gordon is an empty and deceitful person.

In his mid-40s to 50s, Gordon is still searching for himself and leads a double life. He is involved in multiple relationships while also in a relationship with Galit. He cannot provide her with a healthy, honest relationship, yet he can also not end things with her or be truthful.

Galit depends on braking. Despite the signs (her racist mother, her disappearances, the stinging bites), she does not stop holding on to hope.

I enjoyed this novella.

The book concludes with a short story called “Twice,” which connects the worlds of the first and second stories. Zhenya, originally from one of the Soviet countries, lives with her daughter and son-in-law in Israel. She struggles to adjust to her new surroundings and forms a bond with a younger woman who helps her navigate reality. When the woman moves away, Zhenya finds it challenging to cope on her own.

It is a gentle story about immigration challenges, mainly when it occurs later in life. It explores the struggle to grasp the norms of a new society and feelings of social alienation and isolation.

I hope that we will have the opportunity to read more of this exceptional writer’s diverse works in the future.