ספר מעולה, שאילולי הסוף שלו היה מקבל אצלי 5 כוכבים מנצנצים. אבל הסופרת, איכשהו מצליחה לפספס בעמודים האחרונים של הספר וזה כל כך חבל.
תיאור עצוב וגם מצחיק של משפחת אלקלעי ובמיוחד של מערכות היחסים של הילדים ששלושתם גדלו תחת השפעתו המכריעה של האב, אהרון אלקלעי, דמות די בוטה ואקסצנטרית.
דניאלה, הבת הבכורה התחתנה עם ערבי מיפו והיא חייה עימו 20 שנים. האב הימני, התפחלץ כשהאירוע קרה והדיר אותה מחייו.
הבן, עופר. כישלון טוטאלי שמעולם לא זכה לאהבת אביו. במשך שנים חיי עם אישה מבוגרת ממנו ב 20 שנה, עד שנפטרה מסרטן, וחזר הביתה לחיק ההתעמרויות של האב.
הבת הצעירה, סנהדרין. רק היא זכתה לכל טוב ואהבת אביה שלמעשה חנק אותה בחיבוק דוב מתמשך ובלתי מתפשר עד כי נותרה בגילה לבד וללא יכולת למצוא את עצמה.
הספר עוסק בין היתר ביחסי יהודים ערבים, במשפחות מעורבות ובטינה היוקדת משני הצדדים שמצליחה להרוס כל אהבה, גם אם היא גדולה. אין גשר מספיק רחב להכיל את בני שני הלאומים ואת חבילת הרגשות שהם נושאים.
הוא גם עוסק ביחסי הורים ילדים, בין אם ביחסים בין אהרון אלקלעי לשלושת ילדיו או בין דניאלה לבנה הבכור שבוחר ללכת וללמוד ברמללה.
יש בו קטעים ממש מצחיקים, אבל גם יש בו קטעים עצובים כמעט טראגיים. לכן, הסוף כל כך מאכזב. מעין פתרון קל שהסופרת מצאה.
האפיון של הדמויות מצויין במיוחד של האב הנוכח נעדר.
ולמרות סופו, הספר מומלץ בחום. אחד הטובים שיצאו בתקופה האחרונה.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
