ספר הביכורים של ליאת לב רן, שבביוגרפיה שלה באתר עברית ציינו שהיא מנחה ומלווה כותבים ,עוסק בחיי רווקות בגיל ה- 30. מעולם הרווקות לא נראית כל כך מדכדכת כמו חייה של נטע, רווקה בת 30, שעוזבת את ארוסה רק כדי להינטש אחרי שלושה חודשים ע”י מי שחשבה שהוא אהבת חייה.

כבר בנקודת הפתיחה של הדמות הראשית, היא נמצאת כל כך נמוך, שמאוד קשה להתדרדר ממנה. בודדה בדירה מצ’וקמקת, היא מתחילה לעבוד כמזכירה כל יכולה במשרד של איש עסקים עשיר העוסק במייזמים שונים.

בזמן שהיא מתאוששת משברון לב ומג’נגלת בין שלל העיסוקים השונים שלה כמזכירה ועוזרת אישית של הבוס שלה, של גרושתו ושל ילדיו, היא משתפת את הקורא בהיסטוריה הפרטית שלה: אביה נהרג בתאונת דרכים והיא מעולם לא התאוששה מהתאונה ומאובדן אביה.

במשך שנים ניסתה להתחכות אחר הנהג הדורס בכדי להבין מה קרה שם ולזכות בקלוז’ר. כשהיא מוצאת מישהו שמכיר את הנהג הדורס הוא מנצל אותה מינית.

בין לבין נטע גם מגלה מעילה בכספי חשבון התרומות של הבוס שלה ומתאהבת מחדש.

הניסיון לדחוס כל כך הרבה נושאים בספר יחסית קצר נדון מראש לכישלון כל שכן כאשר מדובר בספר ביכורים. דמות הגיבורה לא עוררה בי אמפטיה, גם לא שיברון הלב שהביאה על עצמה.

הסופרת לא מחליטה אם מדובר בצ’יק ליט, סיפור מתח שמתפתח בשליש האחרון של הספר או סיפור אישי של מסע לחיפוש עצמי. כל העירבוב הזה, לגמרי לא עולה טוב בידיה.

בנוסף, העלילה שאמורה להיות מגניבה ומשעשעת ממש לא שיעשעה אותי. לפחות לא בחלקים שבהם נטע מתארת את פעילותה עבור הבוס שלו, אישתו, הילדים ואפילו עבור המנקה שלו. נכון שהוא מצ’פר אותה במנעמים שונים, אבל בבסיסה היא מתארת מצב נצלני שלא הצחיק אותי והניסיון להפוך את כל הסיטואציה הנצלנית למגניבה ומשעשעת רק עיצבן אותי יותר.

מומלץ? זה תלוי מה מחפשים בספר.

---