בספר הזה (ואני משערת שבכל הסידרה של הספרים הזו) ישנם את המאפיינים הקלאסיים של הז’אנר: שתי נפשות שרוטות שהחיים כיפכפו אותם כראוי, מי בהיותו צעיר רך בימים ומי בהיותו בוגר עול הימים, נפגשות מפגש קוסמי שאת תוצאותיו ניתן להשוות רק לתוצאות המפץ הגדול ויצירת האדם.

לאחר תקופת חיזור, מרדף, בריחה מגיעה הכניעה המיוחלת והמתוקה, רנסנס סקסואלי נכנה את התקופה הזו. אבל אז איזה טריגר מופעל אצל אחת מהנפשות הטליות והרכות, והספר הראשון מסתיים בקליפהנגר היסטרי שגורם לקוראות לרוץ לספר הבא.

הספר הזה אינו שונה במהותו מהמבנה ששרטטתי לעיל.

ריילי תומס היא הרחלה הרכה והענוגה. היא עובדת באגודה שמקימה בתים לילדים שלא מצאו בתי אומנה או לא אומצו. היא בעצמה פסיכולוגית ועובדת סוציאלית וסובלת משריטות נפשיות עמוקות שטראומה שאירעה לפני שנתיים הותירה בה.

קולטון ברנדון הוא האייל הקשוח. הוא בעל חברת מרוצי מכוניות, ג’יגולו לעת מצוא ובן לבמאי סרטים מליונר ואם שאני לא זוכרת מה. למרות דמותו החזירית למדי (אם כי סקסית ומסוקסת לעילא), בעצם לקולטון ישנה נפש רכה והוא סובל מטראומות ילדות קשות שצילקו אותו עד עמקי נשמתו השובניסטית והשתלטנית.

כשקולטון פוגש את ריילי באירוע התרמה, הוא מתביית עליה כמו טיל מונחה חום ולא מניח. היחסים בינהם סוערים אבל די עונים לתבנית שתוארה למעלה.

אם לא נמאס לכן מהתבנית הידועה, הספר קולח והוא קיבל ציון כזה בעיקר בגלל המאמץ של ברומברג לטפל בנושא הילדים שאין להם בתי אומנה או לא השתלבו באימוץ.

מה שכן הפריע לי, היא הכריכה המזעזעת והמכוערת שבחרו לספר ואם לא הייתי מסוקרנת איזה ספר זכה לכיעור העיצובי הזה, לא הייתי קוראת את הספר הראשון (אותו אגב הורדתי בחינם מאתר עברית כשהם חילקו בראש השנה ספרים בחינם).

Driven #1

לדף הסידרה –

Driven Series