​Please scroll down for an English review.

ארבעת גיבורי “לראות את הים” חלו במחלת הסרטן. שני גברים ושתי נשים, בחתכי גילאים שונים ובשלבים שונים של החיים. ארבעתם נאלצים להתמודד עם בשורת המחלה ובהמשך עם הממאירות שלה ועם המציאות העגומה שכנראה כבר לא יגשימו את שאיפותיהם וחלומותיהם.

ארבעת הפרקים הראשונים של הספר, מוקדשים לארבעת הגיבורים. בפרקים אלה הסופר ממקם כל אחד מהם באיזור ובמרחב הטבעי שלו:

קירה, בחורה צעירה בשנות העשרים המוקדמות, לומדת בקיימבריג’ מדעי הדתות ומועמדת למשרת עוזר הוראה. אימא שלה נפטרה ויחסיה עם אביה ואחותה מנוכרים.

גבריאלה, מוסיקאית מוכשרת ומחוננת, שחולמת על הצלחת הלהקה שהקימה, היא עומדת בפני הפריצה הגדולה כאשר המחלה מתגלה. אביה נפטר, אמא שלה שקעה בדיכאון והקשר המייטיב המשפחתי שלה הוא עם סבתא שלה

רון, עורך דין מצליח, נשוי עם שני ילדים. וז’אן- מישל קינג, כדורסלן ליגת ה NBA, בן לאם חד הורית שחורה וענייה שהצליח להגיע לגדולה, ועתה חיי בנפרד מבנו.

הסופר משקיע בתיאור ההיסטוריה הפרטית של הגיבורים, בתיאור מערכות יחסיהם עם משפחתם והסובבים אותם. הקורא לומד על השאיפות והחלומות שלהם, על הלם גילוי המחלה, הפחד מהמוות, הכעס, התקווה ואובדן החלומות. הוא מאפיין אותם בקווים דקים ומפורטים ומאידך כלליים וכך הוא טווה את הקשר האישי והאינטימי של הקורא עם הגיבורים. הם כל כך שונים ובכל זאת כל כך דומים.

“בסוף לא מעט מהם מבקשים לראות את הים. זאת הבקשה הנפוצה ביותר. הם לא מסבירים למה. הם רק אומרים בקול חלוש שהם רוצים להביט עליו עוד פעם אחת. הייתה לי אפילו מטופלת אחת שאלה היו מילותיה האחרונות. אחרי כן היא לא אמרה דבר.”

בחלק האחרון של הספר, ארבעת הגיבורים נפגשים במרכז הטיפולים החדשני בבוסטון. כל התקוות שלהם תלויות בהצלחת הטיפול החדשני. מלווה אותם אחות פליאטיבית (לדעתי, החלק שלה היה מיותר. יחד עם זאת הטוויסט בעלילה שקשור באחות היה מעולה ואירוני). המפגש מלווה בחשש ומעיבה עליו הידיעה שחלקם לא יצאו בחיים משם. למרות הפחד והכאב, הם מצליחים לייצר קשרי ידידות אמיצים שהם מרגעי השיא של הספר .

“לראות את הים” הוא מחווה יפיפיה ונוגעת ללב לחולים במחלה סופנית ולבני משפחתם המתמודדים עם הבשורה הקשה. יש בו חלקים רגשיים, חלקים מהורהרים וחלקים שכלתניים, לטעמי הוא משקף היטב וברגישות את התהליכים שעוברים על החולה ועל משפחתו וסביבתו הקרובה.

אהבתי את הספר, את הרגישות של הסופר, את היד המיומנת שבאמצעותה הוא מצייר בנגיעות את רגעי התקווה ואת רגעי היאוש והשבר. למרות שלכאורה מדובר בספר עצוב, הוא לא השרה עליי אוירת דיכדוך, אלא רק תחושה של חמלה וחסד.

מומלץ בחום. קריאה עוצמתית שהותירה בי רושם עמוק.

---

The four protagonists of “Seeing the Sea” fell ill with cancer: two men and two women are in different age groups and stages of life. The four of them are forced to deal with the news of the disease and later with its malignancy and with the sad reality that they will probably no longer fulfill their ambitions and dreams.

The first four chapters of the book are dedicated to the four heroes. In these chapters, the writer places each of them in their natural area and space:

Kira, a young woman in her early twenties, studies religious studies at Cambridge and is a candidate for a teaching assistant position. Her mother has passed away, and her relationship with her father and sister is estranged.

Gabriela, a talented and gifted musician who dreams of the success of the band she founded, is facing a big break when the disease is discovered. Her father died, her mother sank into depression, and her positive family relationship is with her grandmother.

Ron, a successful lawyer, is married with two children. Jean-Michel King, an NBA basketball player, is the son of a poor black single mother who managed to achieve greatness and now lives apart from his son.

The writer invests in describing the heroes’ private history and relationships with their families and those around them. The reader learns about their aspirations and dreams, the shock of discovering the disease, the fear of death, anger, hope, and the loss of dreams. He characterizes them with thin and detailed lines and, on the other hand, general lines, and thus, he weaves the reader’s personal and intimate relationship with the heroes. They are so different and yet so similar.

In the last part of the book, the four protagonists meet at the innovative treatment center in Boston. All their hopes depend on the success of the creative treatment. They are accompanied by a comforting nurse (in my opinion, her part was unnecessary. At the same time, the twist in the plot related to the nurse was excellent and ironic). The meeting is accompanied by apprehension and clouded by the knowledge that some of them did not leave alive. Despite the fear and pain, they create brave friendships among the book’s highlights.

“Seeing the Sea” is a deeply emotional and touching tribute to those facing terminal illness and their families. It skillfully navigates the journey’s emotional, contemplative, and intellectual aspects, providing a sensitive portrayal of the processes that patients, their families, and their immediate environment endure.

I was deeply moved by the author’s skillful portrayal of hope and despair in “Seeing the Sea.” Despite the seemingly somber theme, the book didn’t leave me depressed. Instead, it instilled in me a sense of compassion and kindness, making it a truly inspiring read.

I wholeheartedly recommend “Seeing the Sea”. It’s a powerful and moving read that will leave a lasting impression on you.