כשהספר “לחוץ חתונה” יצא היה הייפ גדול מאוד מסביבו שבמשך הזמן דעך.

עתה עם הוצאת ספרו השני של עומר ברק, הגיע הזמן שאדביק פערים, לכן ברוב מרץ קראתי אותו, ואפילו גיחכתי בחלקים שונים שלו, עד השליש האחרון שלו, שמשום מה אף אחד לא חתך בעריכה.

“לו ירדן היתה צודקת ובאמת הייתי בחורה, הייתי יכול לומר בקול רם ובלי בושה את המשפט הבא: אני לא יכול לחכות ליום שבו אתחתן”

גיבור הסיפור, אדם, בחור קצת חסר מזל בן 29 ומתגורר בפתח תקווה. חודש לפני גיל 30 הוא מציע לבת זוגו, שירן, נישואים. במהלך ההצעה אדם מקיא על נעליה של שירן מה שהופך את ההצעה מחלום חייה לזוועת חייה והיא מחליטה להיפרד ממנו.

בצר לו, אדם משתף את ידידת הנפש שלו ירדן בסיפורו ובחלומו להתחתן. ירדן שמכירה את כל פגמיו של אדם, מחליטה להסתער על הרעיון כפרוייקט שלה ובמסגרת עבודתה כעורכת, היא מגייסת את העיתון לפרוייקט “לחתן את אדם ב – 30 יום”.

אדם, שלרגע מסתנוור מרעיון העיוועווים הזה, עוזב את עבודתו במקומון, ומצטרף לצוות העיתון של ירדן. הוא חותם על חוזה שבו הוא מתחייב להתחתן עם האחת. אלא מה, שהוא לא קרא את האותיות הקטנות, ועכשיו מסתבר שאם אדם לא ימצא את האחת וישא אותה לאישה, הוא יצטרך לפצות את העיתון בסכומי עתק – שכמובן, אין לו.

אדם מיואש ומר נפש, מבין שאין לו ברירה ומוסר את חיי החברה שלו לירדן. והיא בשיא המרץ רושמת אותו לאתרי היכרויות וקובעת לו דייטים מצפון ועד דרום.

“הקבוצה השנייה, הנדירה קצת יותר, היא בחורות שהן רוי קין. נכון, הן אולי לא הכי יפות ובטח לא הכי מוכשרות בקבוצה, אבל כל מאמן עם שכל ירצה אחת כזו בצד שלו. המשחק וכישורי החיזור שלהן נטולי חן או יופי, אבל היעילות שלהן מפצה על הכול. את מה שהן רוצות הן ישיגו, ואם לא בכוח אז בדרך כלל בעוד יותר כוח. הן לא מפחדות מאף אחד, הן ירדו לגליצ׳ ויסכנו את עצמן גם אם הכדור כבר אבוד. במבט ראשון מהקהל אתה לא שם אליהן לב, ובמבט שני אתה מתאהב בהן לגמרי ולא מבין איך יכולת לצפות במשחק בלעדיהן.

חמוש בבגדים חדשים, בידידה נחושה ועצבנית שהופכת לבריידזילה מבלי להיות כלה ובחבר שחוכמת החיים שלו מבוססת על משלים מעולם הספורט, מתחיל אדם לתזז בכל רחבי הארץ לדייטים מהגהינום.

בכדי לגלות אם אדם יעמוד במשימה תצטרכו לקרוא את הספר עד סופו.

ואני מתכוונת, ממש עד הדפים האחרונים שלו, כי רק שם תגלו את התשובה.

הספר יכל להיות הרבה יותר טוב אם בשלב מסויים היה העורך חותך את השליש האחרון שלו. החלק האחרון של הספר משדרג את המסע של אדם מדרגת מופרך, לדרגת הזוי ולבסוף לדרגת מדע בדיוני מעיק. הסיכוי להציל את טוראי אדם, אפסי לנוכח הטירלול שתוקף אותו.

סה”כ שני שלישים של הספר היו מהנים כמו סרטים מצויירים של טום וג’רי ששודרו בערוץ הראשון: עלילה הזויה ודמויות שנתלשו מעולם מקביל – אין להן שום קשר למציאות. למרות שהתוצאה ידועה מראש, עדין מהנה בכל פעם מחדש לראות את החתול טום מסתבך. השליש האחרון מייגע ומעיק, מפותל ומיותר.