כל מה שאני צריכה / אנה קווינדלן

​Please scroll down for an English review.

כל מה שאני צריכה מאת אנה קווינדלן הוא רומן משפחתי העוסק באמהות, בקשרי דם, בזיכרון ובשאלה מה הופך אנשים למשפחה. יש בו חומר רגשי מורכב, אך מבנה העלילה החליש עבורי את הסיפור.

פולי נמצאת בעיצומם של טיפולי הפריה חוץ-גופית. היא ובעלה השקיעו בתהליך כסף, זמן וכוחות נפשיים, והניסיון להביא ילד לעולם מנהל חלק גדול מחייהם. במקביל, בדיקת DNA חושפת מידע חדש על משפחתה ומובילה אותה לבחון מחדש את העבר, את יחסיה עם הוריה ואת האופן שבו היא מבינה שייכות ומשפחה.

הקשר בין שני קווי העלילה ברור. פולי מנסה להרחיב את משפחתה הביולוגית, בשעה שהסיפור הביולוגי של המשפחה שבה גדלה מתערער. קווינדלן בוחנת את הפער בין הורות ביולוגית לבין הורות שנבנית במשך שנים, ובין המשפחה שאליה נולדנו לבין המשפחה שאנחנו יוצרים ובוחרים לקיים.

הספר מקיף את פולי בשורה ארוכה של מערכות יחסים ומשברים: היחסים המורכבים עם אמה, הקשר העמוק עם אביה, נישואים שעומדים תחת העומס של טיפולי הפוריות, חברתה הקרובה שרה שחלתה בסרטן, והשלכותיה של בדיקת ה־DNA על האופן שבו היא מבינה את עברה.

כל אחד מן הקווים האלה יכול היה לשאת משקל רגשי. יחד הם יוצרים עומס שבשלב מסוים דווקא מקהה את הרגש. הסופרת אינה חסה על הקוראת. היא חוזרת שוב ושוב אל אותם נושאים מזוויות שונות, ואינה מאפשרת למשמעות להתפתח מעצמה מתוך העלילה. כמעט כל אירוע נדרש לשאת משמעות סמלית כבדה. החזרות, ההסברים והמאמץ לקשור הכול אל שאלות של דם, הורות ושייכות גרמו לי לחוסר סבלנות.

מצאתי בספר גם בעיה של אמינות רגשית. פולי נמצאת בתהליך IVF, תהליך תובעני מבחינה גופנית, נפשית וכלכלית, ובמקביל יוצאת למסע בעקבות העבר המשפחתי. העלילה מנסה לחבר בין שני הקווים מבחינה רעיונית, אך החיבור מרגיש שוב ושוב מלאכותי. הספר לא הצליח לשכנע אותי שהמסע הזה נחוץ לפולי, ולא רק לסופרת.

לצד הביקורת, יש בספר גם רגעים יפים. אחד מהם מתרחש כשדמות צעירה מתארת את מסלול ההצטיינות שסומן עבורה: הקולג', התואר, משרד עורכי הדין, השותפות. בסוף היא מגיעה אל הרגע הפשוט ביותר, ואולי זה שקשה ביותר לנסח: היא רוצה קצת אושר בחיים שלה. פולי עונה לה "כן" שלוש פעמים. קווינדלן לא מסבירה ולא מסמלת. היא פשוט מניחה לשתי הנשים לשבת עם זה. זה הספר שהיה יכול להיות.

כל מה שאני צריכה מבקש לומר שמשפחה אינה מוגדרת רק באמצעות גנטיקה, ושחיים מלאים יכולים להיבנות גם כאשר הם אינם נראים כפי שתכננו. אבל הספר מדשדש ברעיונות האלה, מתבוסס בהם שוב ושוב, ולבסוף טובע בתוך הניסיון להפוך כל אחד מהם למשמעות גדולה. מרוב עיסוק בקשרים, בשורשים ובשייכות, הוא מאבד את הדבר שהיה אמור להחזיק את כולם יחד: דופק.

כל מה שאני צריכה / אנה קווינדלן

הוצאת דיונה, 2026, 287 עמ'

דירוג SIVI –

⭐⭐⭐

דירוג: 2.5 מתוך 5.

איכות אודיו –

⭐⭐⭐⭐⭐

דירוג: 5 מתוך 5.

More Than Enough / Anna Quindlen

I read More Than Enough by Anna Quindlen, a family novel concerned with motherhood, blood ties, memory, and the question of what makes people a family. It contains complex emotional material, but the structure of the plot weakened the story for me.

Polly is in the middle of IVF treatment. She and her husband have invested money, time, and emotional strength in the process, and the attempt to have a child governs a large part of their lives. At the same time, a DNA test reveals new information about her family and leads her to reconsider the past, her relationship with her parents, and the way she understands belonging and family.

The connection between the two plotlines is clear. Polly is trying to expand her biological family while the biological story of the family in which she grew up begins to unravel. Quindlen examines the difference between biological parenthood and parenthood built over many years, and between the family into which we are born and the family we create and choose to maintain.

The novel surrounds Polly with a long series of relationships and crises: her complicated relationship with her mother, her deep bond with her father, a marriage strained by fertility treatment, her close friend Sarah’s cancer and the effect of the DNA test on the way Polly understands her past.

Any one of these threads could have carried considerable emotional weight. Together, they create an overload that eventually dulls the feeling. The author shows the reader no mercy. She repeatedly returns to the same subjects from different angles and does not allow meaning to develop naturally from the plot. Almost every event is required to carry heavy symbolic significance. The repetition, the explanations and the effort to connect everything to questions of blood, parenthood and belonging made me impatient.

I also found the novel emotionally unconvincing. Polly is undergoing IVF, a physically, emotionally and financially demanding process, while simultaneously setting out on a journey into her family’s past. The plot attempts to connect the two threads conceptually, but the connection repeatedly feels artificial. The novel did not persuade me that this journey was necessary for Polly rather than simply necessary for the author.

There are also some beautiful moments. One occurs when a young woman describes the path of achievement that has been planned for her: college, a degree, a law firm, partnership. In the end, she arrives at the simplest desire, and perhaps the hardest one to articulate: she wants a little happiness in her life. Polly answers “yes” three times. Quindlen does not explain or turn the moment into a symbol. She simply allows the two women to sit with it. That is the novel this could have been.

More Than Enough wants to say that family is not defined by genetics alone, and that a full life can be built even when it does not look the way we planned. But the novel trudges through these ideas, wallows in them repeatedly, and finally drowns in the attempt to turn every one of them into a grand meaning.

With so much attention devoted to connections, roots and belonging, it loses the one thing that was supposed to hold them all together: a pulse.

sivi

אמא במשרה מלאה ואשת קריירה, תולעת ספרים היסטרית וצלמת בצוק העיתים. דעתנית וחובבת פוליטיקה ופילוסופיה. שואפת להגיע לירח ומקווה שזה יקרה לפני שהירח יגיע אלינו. אני מאחלת לקוראי הבלוג נסיעה נעימה!

See Full Bio