For English review, please scroll down.

“איני כותב על כך הרבה, אבל זהו המקצוע האמיתי שלי: רחיצת הכלים. בבוקר ובערב, ביום ובלילה אני רוחץ כלים. זהו טעם קיומי האמיתי. עוד בעלומי בקיבוץ רחצתי כלים של קיבוץ שלם. עמדתי שעות ליד הכיור הגדול, ולפעמים חשבתי שלעולם לא אסיים לרחוץ. למזלי עבד אתי לפעמים אדם מבוגר, אביו של חברי לקבוצה. הוא היה פילוסוף, ואמר: יש זמן; כל דבר מסתיים.”

כפי שנכתב בגב הספר, מדובר בספר המאגד פרגמנטים שכתב יונה אלון כיומן המתעד אירועי חיים. חלקם אירועי חיים יומיומיים וחלקם מתייחסים לעולמו התרבותי של אלון. הספר מאגד קטעים שכתב לאחר שיצא לפרישה מהעבודה.

לספר היה פוטנציאל אדיר, שכן יונה אלון הוא תאום שנולד לאחר 7 חודשי הריון. אימו אושפזה בבית חולים לטיפול במחלות נפש לאחר הלידה ואביו התנכר לו ולאחיו.

אבל לדעתי הפוטנציאל לא ממומש. הספר סטרילי מידי, הקטעים הכי סוערים בו הם הקטעים שבתחילת הספר שמתארים את יחסו לאימו ולאביו. כל היתר נקי מידי, מסודר מידי מובנה במינימליזם כמעט טראגי שמעקר את הסערה שמאחורי המילים.

נכון יש בספר מספר פנינים לשוניות, נכון יש בו רגעים פואטיים, אבל בסופו של דבר זה יומן של אדם שהשיגרה היא הדבר החשוב לו ביותר בחיים שלאחר הפרישה.

אז כן, אני יודעת שהרבה קוראים עפו על הספר והביקורת משתפכות. לצערי לא קרה אצלי.

---

This book is a collection of fragments written by Yona Alon. It serves as a diary documenting various life events, including everyday occurrences and those related to Alon’s cultural experiences. The pieces were written by Alon after he retired from work and compiled into this book.

The book has tremendous potential as it tells the story of Yona Alon, who was born as a twin after only seven months of pregnancy. Unfortunately, his mother was hospitalized for the treatment of mental illnesses right after the birth, and his father became estranged from him and his brothers.

In my opinion, the book does not live up to its potential. The most turbulent parts are at the beginning, where the author describes his relationship with his parents. However, the rest of the book feels too clean and organized, with a tragic minimalism that sterilizes the emotional storm behind the words.

The book contains some impressive uses of language and occasional poetic passages, but ultimately, it reads more like a personal diary of an individual who places great importance on sending things in their life after retirement.