הספר "ימי מעשה" כולל פרגמנטים, קטעים קצרים שבהם מתארת הסופרת את שיגרת חייה וחוויותיה לאחר לידת בנה הבכור. הקטעים מתארים את השינוי העמוק שעברו חייה מאז לידת בנה ואת המעבר מזוגיות שהמחוייבות בה היא לאדם בוגר אחר למחוייבות כלפי יצור שכל הוויתו תלויה בה.
הדס גלעד מתבוננת בעולם, בעצמה, בבנה, בבן זוגה דרך עדשת המילים ומתמצתת את התובנות שלה למילים.
מבנה הספר מאוד הזכיר לי את הספר "אני זוכר", גם ספר זה הוא סוג של ממואר אם כי יש בו משהו יותר אישי והקטעים הרבה יותר קצרים. כמו בספר "אני זוכר" הכתיבה מאוד מיומנת ועם ההתקדמות בקריאת הקטעים חל עימעום של הרגש הראשוני שעולה בקריאת הקטעים.
קראתי ברשת שתחילתו של הספר היתה בפירסום פרגמנטים בפייסבוק ואני חושבת שבאמת המדיה הפייסבוקית מתאימה יותר לפרסום פרגמנטים מסוג זה מאשר ספר. אני חושבת שהספר מדגים היטב את ההשפעה האקוטית של כניסת הפייסבוק והטוויטר על הספרות. אם לפני 10 שנים ויותר, נתקלתי בספר אחד בסיגנון הזה (ספרו של רולאן בארת – ערבי פריז שהוא מעין ממואר על חוויותיו המתומצתות לפרגמנטים אישיים), אז החוויה היתה חדשנית, מזככת. כיום, אני יותר ויותר נתקלת בסוג כתיבה כזה, שאומנם יש בו יכולות טכניות מצויינות, אבל הוא מעקר את הספרות ואת החוויה הספרותית במידה רבה.
המשורר- "העלים רועדים מהרוח, אני רועד מפחד".(מילים אלה אמר היום המשורר הקט תוך שהוא מתבונן בעץ האזדרכת ברוח, ואחרי רגע, בלי חשיבות מיוחדת, המשיך לקפץ ולשחק בכדור.)"
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
