שני חברים דורון והוכמן, נמלטים בדרכים לא דרכים ממספנה טורקית עם הספינה החדשה שרכשו.

הם הימרו על כל הקופה כשהחליטו לנטוש את סירות הדייג הקטנות ולרכוש ספינת דייג גדולה. הם מאבדים את הביטחון ביכולת שלהם להחזיר את ההשקעה. במיוחד עתה כשהם מרגישים שגוזלים אותם בשיפוצים בלתי נגמרים וכשההוצאות גדלות, הם מחליטים לברוח עם הספינה החדשה בדרכים עקלקלות.

כשהם מגיעים לארץ ,לנמל יפו, הם נאלצים ללמוד את דרכיה של הספינה החדשה בכדי שיוכלו להוציא את פרנסתם מהים ולהחזיר את ההשקעה העצומה.

הים היא מאהבת בוגדנית.

יום היא נעתרת ומספקת לשניים את הדגה והפרנסה, יומיים היא לא. ובין לבין מאבקי הפרנסה מצטרפים גם מאבקים בתוך איגוד הדייג והמתחים המשפחתיים.

גיל ססובר, דייג נלהב שאף במשך השנים משמש כמזכיר איגוד הדייגים, ופירסם ספרים שונים על חוויותיו כדייג, כתב ספר שכולו תשוקה לים ולדייג. 

בראיון איתו ל YNET הוא אומר –

“נכון בחסקה יש את הדייג הזה שעומד על הסיפון מקדימה ומחזיק את מעקה הנירוסטה? אז זה היה החלום שלי. לא ידעתי מה הם עושים. זה פשוט נראה לי הדבר הכי כיף בעולם. ובפעם הראשונה שעשיתי את זה, אמרתי – ‘הגשמתי את כל החלומות שלי'”.

אז זהו, שלא נראה לי שזה הדבר הכי כיף בעולם. הספר מצייר את הדייג כסיוט. התאבדות מדעת במאבק כנגד הטבע. הוא מצייר את האהבה לים כקללה.

הספר מאוד גברי. מעבר לתיאורים הטכניים שפחות עיניינו אותי, מאוד בולט בעיניי שאין בו נשים, יש בו בעיקר טוסטסטרון, אווירה המתוחה, תחרותיות ומאבקים קשים ומרים.

שווה קריאה ולו בגלל סיום הספר שמכה בבטן הרכה.