Please scroll down for an English review.
ברי ונייתן חברים מילדות. במשך שנים הם מאוהבים בסתר זה בזו, אך מפחדים שהודאה ברגשותיהם תהרוס את החברות העמוקה ביניהם והפחד הזה לא מופרך.
שנים קודם לכן, ברי עברה תאונת דרכים ששינתה את חייה. היא ויתרה על חלום הריקוד המקצועי והקימה סטודיו לבלט לילדות משכבות מוחלשות. בתקופת ההחלמה היא ניתקה את הקשר עם נייתן, מסיבות שיתבררו בהמשך.
כעת, כשהם נפגשים מחדש במקרה, הוא שחקן פוטבול מפורסם, היא מורה לבלט, החברות מתחדשת, והרגשות מתעוררים מחדש. נייתן תמיד אהב את ברי, אבל הוא יעשה הכול כדי לא לאבד אותה שוב.
ברי, לעומת זאת, משוכנעת שנייתן רואה בה רק חברה. כדי להגן על לבה, היא מכריזה שוב ושוב שהוא “כמו אח בשבילה”, הכרזות שמחזקות אצלו את התחושה שהיא אינה מעוניינת בו.
אבל ערב אחד, כשהם יוצאים לחגוג עם חברי הקבוצה, ברי משתכרת ומדברת חופשי מדי. היא מספרת לזָרה בשירותים כמה נייתן מושלם, שאין לו “בעיות גבריות”, ושאם הייתה יכולה, הייתה מוחקת את כל הנשים האחרות מחייו.
הזרה, כתבת רכילות ממולחת, מצלמת את הווידוי ומעלה אותו לרשת. הסרטונים הופכים ויראליים.
אשת יחסי הציבור של נייתן מנצלת את ההזדמנות ומציעה להם להפוך את הסקנדל לקמפיין זוגי בתמורה לסכום כסף שברי זקוקה לו.
מכאן הכול מתפתח למערכת יחסים מתוקשרת, שבה הרגש והבמה מתערבבים זה בזה.
נייתן מגבש “אסטרטגיית כיבוש” בעזרת חבריו לקבוצה, בתקווה להוכיח לברי שהם נועדו ליותר מידידות.
הספר משעשע, הדמויות חמודות ברמות מביכות, והחברים של נייתן גונבים כל סצנה.
אבל הוא נמרח. ובנוסף אין בו אפילו סצנה אירוטית אחת. לא סקס, בקושי נשיקה. זה פשוט לא הגיוני: שני צעירים יפים, מאוהבים, נמשכים זה לזה, והכול נשאר סטרילי לגמרי.
ופה מגיעה הבעיה העמוקה יותר: זו לא רק החלטה ספרותית, זו מגמה תרבותית.
יותר ויותר סופרים אמריקאים מנקים את הספרות מרגש, מתשוקה ומאינטימיות.
לא מדובר בצניעות, אלא בעיקור רגשי. זה דור של קוראים שלא נחשף לרגשות אמיתיים, לשפה חיה, או לגוף אנושי.
דור שלא מתמודד עם “מחלות ילדות” רגשיות, ולכן אין לו מערכת חיסון.
כך נולדים ספרים שבהם הכול “נכון”, אבל שום דבר לא חי.
ומנגד, יש את הסופרות שעוברות את הקצה השני לגמרי: פורנוגרפיה גלויה במקום אינטימיות אנושית.
שני הקצוות מנותקים מהמרכז השפוי.
וב"חוקי המשחק", נייתן מתעלה על כולם כשהוא מחליט, בגיל 26, להתנזר ממין עד שימצא “את האחת”. מוגזם, לא מציאותי, ומעיד יותר על מגמה תרבותית מאשר על דמות אמינה.
נהניתי מהקריאה, העלילה קולחת והדמויות מקסימות, אבל משהו בלב הספר הרגיש מזויף.
זהו ספר רומנטי מתוק, אבל בלי פעימה אמיתית מתחת לפני השטח.
חוקי המשחק/ שרה אדמס
הוצאת ידיעות ספרים, 2024, 320 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
The Cheat Sheet #1
לדף הסידרה –
Bree and Nathan have been best friends since childhood. Both are secretly in love, both terrified to ruin the friendship that defines them.
Years earlier, a car accident shattered Bree’s dream of becoming a dancer. She opened a ballet studio for underprivileged girls and cut Nathan out of her life.
Now, when fate reunites them, he’s a famous football player, she’s a grounded teacher, and they reconnect. Nathan still loves her, but hides it. Bree insists he’s “like a brother,” not realizing how deep that cuts.
A drunken night changes everything. Bree confides in a stranger in a restroom about her feelings for Nathan. The stranger, a gossip journalist, records it. The clip goes viral, and soon the two are asked to fake a relationship for publicity.
Nathan hopes to turn the fake romance into a real one, while Bree clings to denial.
The setup is adorable. The characters are genuinely likable.
But the book drags, and the total absence of intimacy feels strange.
No sex scenes, barely a kiss. It’s all emotional antiseptic.
Adams writes charmingly, but the story reflects a broader cultural shift: American romance is becoming sanitized, afraid of desire and the body.
It’s not purity, it’s numbness.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
