ויקטור וליזל לנדאואר מתחתנים בשנת 1929. הוא יהודי, היא גרמניה, שניהם מבוססים כלכלית (עשירים זה המינוח המתאים יותר במקרה הזה) והם פוגשים את האדריכל ריינר פון אבט שבונה להם בצ’כיה את בית חלומותיהם: בית מודרני בעיצוב מנימליסטי שבמרכזו הסלון, חדר זכוכית.

הימים ימי טרום סערת מלחמת העולם השניה. צ’כסלובקיה דמוקרטיה צעירה יחסית, המבטיחה קוסמופוליטיות ומודרניות, העסקים המשגשגים של ויקטור, החיים הטובים של החברה הגבוהה, זוג מאוהב, מה עוד אפשר לבקש?

אבל האושר הזה קצר ימים וחשרת העננים הופכת לסערה שתוליד תהפוכות גדולות בחיי הזוג ובחיי אירופה. רק הבית עומד על תילו ושורד את תהפוכות הזמן שהגורל מזמן לו.

הספר עוקב אחר תהפוכות החיים של הזוג לנדאואר ואחרי הבית המשנה יעודו תחת השילטונות השונים.

אומנם הספר מבוסס על מקום אמיתי בשם וילה טוגנדהאט אבל מאואר לא מנסה להתחקות אחר בני הזוג טוגנדהאט וקורותיהם, אלא בורא את ויקטור וליזל שחייהם מוקרנים דרך הזכוכית השקופה של הבית.

אהבתי מאוד את הספר, למרות שהוא לא חף מפגמים ויש בו גם קטעים שלטעמי לא סבירים ומיותרים, מאואר משלב בצורה מאוד כישרונית בין ההיסטוריה של הבית, ההיסטוריה של אירופה וההיסטוריה של הזוג ויש קו דק שניתן למשוך בין ההתרחשויות השונות במישורים השונים של העלילה.

ספר מומלץ בחום לקריאה.