הרעיון בבסיס הספר מעניין אבל היישום כל כך גרוע, מרושל ומשעמם שאין שום סיבה שאמליץ על הספר הזה. סיימתי אותו כי כשהבנתי שאין בו שום דבר מעניין כבר עברתי את מחציתו, אבל מכת הלהגנות והפטפטנות שממנה לא ניתן להבין דבר, המשיכה באופן עקבי עד סוף הספר.
פיזרה את העלילה והורסה אותה באופן כל כך יסודי עד שלא נותר לקורא אלא לדלות מבין שברי הסיפורים והעלילות והפיטפוטים את קו העלילה וגם אז יצאתי וחצי תאוותי בידי.
אביה של נעמי נפטר ונעמי יוצאת לחיפוש אחר אחיה חיים, שחזר בתשובה ונעלם לפני 10 שנים. בתחילה, אכן נעמי מחפשת את האח בירושלים ובבני ברק, אבל עם התקדמות הספר במקום חיפוש אקטיבי, הקורא מקבל שברי זיכרונות וסיפורים מעברה של נעמי ובין היתר סיפורים על מערכת היחסים של חיים עם אביה, סיפורים שלא מסבירים את היעלמותו של חיים. סיפורים על מערכת יחסיה של נעמי עם אימא שלה וסיפורים על מערכת יחסיה עם ערבי שהיה הפועל של אביה.
נעמי שנשואה לירון, מתארת את נישואיה כלא מאושרים, אבל אין במהלך הספר דבר שיסביר את מקור חוסר האושר שנותר עמום ובלתי מוסבר. חוסר הצדק והאופן שבו היא נוהגת בבעלה ירון, שאוהב אותה, ממש מקומם. בדיוק כמו שההתלות בזיכרון הרומן שניהלה בגיל 17 מקוממת.
הייתי מוחקת חלקים שלמים מהספר, שהם לא רק משעממים, אלא גם לא מקדמים את העלילה בדבר למעט הרצון של הסופרת להקיא על הדף את סיפורי העבר שלה. בשלב מסויים האח לגמרי נעלם ורק נותרים סיפורי החיים שלה שחלקם מעניינים וחלקם מה לעשות, ממש לא.
להבנתי ומראיונות שהסופרת העניקה, יש בספר אלמנטים אוטוביוגרפים. אבל גם באוטוביוגרפיה צריך לבחור את החלקים שיחשפו לעין הקורא ולא צריך להציף אותו בסיפורים מיותרים שונים אלא לדבוק בגרעין העלילה. בנתיים ככל שהבנתי מגעת, הסופרת אינה דוד בן גוריון והיא גם לא צ'רצ'יל שיעניינו אותי סיפורים מחיי העבודה שלה, כל שכן שהיא עוסקת בהתקנת וילונות. מיותר לציין אבל בכל זאת אכתוב זאת, הקטע עם הפרופסור, בחלק הראשון של הספר, שהתקינה לו וילונות פשוט היה מביש כמעט זרקתי את הספר באותו השלב. אין לי מושג איך החלק הזה עבר את סכין העורך המיומן.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
