התנ״ך של אמא מאת ורדה הורביץ מתחיל מרעיון מסקרן: אישה שאביה נפטר יוצאת לחפש את אחיה שחזר בתשובה ונעלם לפני עשור. זה יכול היה להיות רומן על משפחה, אמונה, היעלמות, זיכרון והפער בין חילוניות לדת. בפועל, הספר מתפזר לשברי סיפורים, זיכרונות ופטפטנות עודפת, עד שקו העלילה המרכזי כמעט נעלם. הרעיון מעניין, אבל הביצוע מרושל, לא ממוקד ומתיש.
מה שצריך לדעת
רומן על נעמי, שאחרי מות אביה יוצאת לחפש את אחיה חיים, שחזר בתשובה ונעלם לפני עשר שנים, אך החיפוש מתפזר במהירות לסיפורי עבר וזיכרונות משפחתיים.
לקוראים שמתעניינים בספרות ישראלית על משפחה, חזרה בתשובה, יחסי אחים, זיכרונות ילדות וסיפורים אישיים שנעים בין עבר להווה.
הספר לא נשאר נאמן לגרעין העלילתי שלו. החיפוש אחר האח נעלם לפרקים, ובמקומו מגיעים עוד ועוד סיפורים שאינם מקדמים את המתח או את ההבנה של הדמויות.
רעיון מעניין שנקבר תחת פטפטנות, עודפות וחוסר מיקוד. במקום רומן על היעלמות, משפחה ואמונה, מתקבלת עלילה מרושלת שמותירה את הקורא לדלות בעצמו את מה שנשאר ממנה.
הרעיון בבסיס הספר מעניין אבל היישום כל כך גרוע, מרושל ומשעמם שאין שום סיבה שאמליץ על הספר הזה. סיימתי אותו כי כשהבנתי שאין בו שום דבר מעניין כבר עברתי את מחציתו, אבל מכת הלהגנות והפטפטנות שממנה לא ניתן להבין דבר, המשיכה באופן עקבי עד סוף הספר.
פיזרה את העלילה והורסה אותה באופן כל כך יסודי עד שלא נותר לקורא אלא לדלות מבין שברי הסיפורים והעלילות והפיטפוטים את קו העלילה וגם אז יצאתי וחצי תאוותי בידי.
אביה של נעמי נפטר ונעמי יוצאת לחיפוש אחר אחיה חיים, שחזר בתשובה ונעלם לפני 10 שנים. בתחילה, אכן נעמי מחפשת את האח בירושלים ובבני ברק, אבל עם התקדמות הספר במקום חיפוש אקטיבי, הקורא מקבל שברי זיכרונות וסיפורים מעברה של נעמי ובין היתר סיפורים על מערכת היחסים של חיים עם אביה, סיפורים שלא מסבירים את היעלמותו של חיים. סיפורים על מערכת יחסיה של נעמי עם אימא שלה וסיפורים על מערכת יחסיה עם ערבי שהיה הפועל של אביה.
נעמי שנשואה לירון, מתארת את נישואיה כלא מאושרים, אבל אין במהלך הספר דבר שיסביר את מקור חוסר האושר שנותר עמום ובלתי מוסבר. חוסר הצדק והאופן שבו היא נוהגת בבעלה ירון, שאוהב אותה, ממש מקומם. בדיוק כמו שההתלות בזיכרון הרומן שניהלה בגיל 17 מקוממת.
הייתי מוחקת חלקים שלמים מהספר, שהם לא רק משעממים, אלא גם לא מקדמים את העלילה בדבר למעט הרצון של הסופרת להקיא על הדף את סיפורי העבר שלה. בשלב מסויים האח לגמרי נעלם ורק נותרים סיפורי החיים שלה שחלקם מעניינים וחלקם מה לעשות, ממש לא.
להבנתי ומראיונות שהסופרת העניקה, יש בספר אלמנטים אוטוביוגרפים. אבל גם באוטוביוגרפיה צריך לבחור את החלקים שיחשפו לעין הקורא ולא צריך להציף אותו בסיפורים מיותרים שונים אלא לדבוק בגרעין העלילה. בנתיים ככל שהבנתי מגעת, הסופרת אינה דוד בן גוריון והיא גם לא צ'רצ'יל שיעניינו אותי סיפורים מחיי העבודה שלה, כל שכן שהיא עוסקת בהתקנת וילונות. מיותר לציין אבל בכל זאת אכתוב זאת, הקטע עם הפרופסור, בחלק הראשון של הספר, שהתקינה לו וילונות פשוט היה מביש כמעט זרקתי את הספר באותו השלב. אין לי מושג איך החלק הזה עבר את סכין העורך המיומן.
התנ"ך של אמא/ ורדה הורביץ
הוצאת ידיעות ספרים, 2016, 366 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
Mother’s Bible / Verda Horwitz
The idea at the heart of this book is interesting, but the execution is so poor, careless, and boring that I see no reason to recommend it. I finished it only because by the time I realized there was nothing truly interesting in it, I had already passed the halfway point. But the flood of rambling and chatter, from which it is nearly impossible to understand anything clearly, continued consistently until the end.
It scattered the plot and ruined it so thoroughly that the reader is left with no choice but to fish the storyline out from among fragments of stories, memories, and chatter, and even then, I came away only half satisfied.
Naomi’s father dies, and Naomi sets out to search for her brother Haim, who became religious and disappeared ten years earlier. At first, Naomi does indeed search for him in Jerusalem and Bnei Brak. But as the book progresses, instead of an active search, the reader receives fragments of memories and stories from Naomi’s past. Among them are stories about Haim’s relationship with their father, stories that do not explain his disappearance; stories about Naomi’s relationship with her mother; and stories about her relationship with an Arab man who worked for her father.
Naomi, who is married to Yaron, describes her marriage as unhappy, but nothing in the book explains the source of that unhappiness, which remains vague. The unfairness of the way she treats Yaron, who loves her, is truly infuriating. Just as infuriating is her clinging to the memory of an affair she had at seventeen.
I would have cut entire sections from the book. They are not only boring, but they also do nothing to advance the plot, except perhaps satisfy the author’s desire to pour stories from the past onto the page. At some point, the brother disappears almost entirely, and what remains are Naomi’s life stories, some of them interesting, and some, what can one do, really not.
As far as I understand from the interviews the author has given, the book contains autobiographical elements. But even in an autobiography, one must choose which parts to reveal to the reader. There is no need to overwhelm the reader with unnecessary stories. One still has to stay close to the core of the plot. As far as I can tell, the author is neither David Ben-Gurion nor Churchill, so stories from her working life are not automatically fascinating to me, especially when they involve installing curtains.
Needless to say, but I will say it anyway: the section with the professor in the first part of the book, for whom she installs curtains, was simply embarrassing. I almost threw the book away at that point. I have no idea how that section survived the editor’s knife.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
