נופר שלו בחורה בגיל העשרה עובדת בגלידריה וסופגת מתקפה מילולית ברוטלית מפליט ריאליטי, זמר כושל לעת מצוא בשם אבישי. הוא רודף אחריה לחצר האחורית כשהוא מניח שגנבה את שטר ה 200 שח שבו רצה לשלם על הגלידה, והיא זועקת את כאבה בצורה כל כך נחושה שכל המתאספים מסיקים שהיה ניסיון לאונס.
נופר אינה מתקנת אותם ובין לילה הופכת לכוכבת ריאליטי בעצמה. רק נער אחד בודד ומסוגר, לביא מימון יודע את האמת והוא "סוחט" את נופר למערכת יחסים. כתבתי סוחט במרכאות, כי נופר עצמה רוצה ביחסים אלה והם מזינים ומתדלקים את השקר אותו היא מחבקת ברצון ככל שהזמן עובר והפחד מניתוק מלביא גדל.
בשלב מסויים מבינים את הפואנטה והספר ממשיך ונמרח ומדשדש אל קיצו. הסופרת שוקעת אל חיבוטי הנפש של הצעירים בהתמודדות שלהם עם עצמם, עם מקומם בעולם, עם משיכה בין המינים. והכל כל כך בוסרי ולא מתעלה מילימטר מעבר למה שזה : ספר נוער על בעיות של נוער בעולם דיגיטלי שמתמקד בחיצוניות יותר מפנימיות.
נכון הוא, שלנופר יש מידי פעם הירהורי כפירה על השקר שלה שהלך ותפח וקיבל מימדים מפלצתיים. אבל, הם חולפים כמו שהיו כאשר היא שוקלת את התוצאות של גילוי השקר והפרידה מלביא. היא רוצה שהוא יסחט אותה. היא מוחנפת. מתגרה מהסחיטה הזאת. ולמרות שמידי פעם הסופרת זורקת לקורא עצם על אומללותו וחייו של הזמר המואשם, תיאור של דמות מבישה שמאוד מקשה על הקורא לחוש אליו אמפטיה, עלילת הכזב שהוטלה עליו ממש לא מגיעה לו.
בכלל העלילה העוסקת בניסיון האונס מחוררת כמו גבינה שווצרית. מדוע שהזמר יעצר על סמך מילה של נערה שאין עליה אפילו סימן אחד של אלימות? ממתי דמעות הן ראיות לניסיון אונס? וממתי העלבה גוררת מעצר? אולי נוער שיקרא את הספר יפסח על שני הסעיפים, אבל מאוד קשה לאנשים בוגרים לראות משהו אמין בהשתלשלות הזו של העלילה. בעיניי התפירה של קו העלילה הזה ממש רשלני.
לסיכום, לספר השקרנית והעיר יש פוטנציאל, אבל הוא לא מתעלה אליו ולמרות שהוא מתחיל טוב, הוא מתדרדר אל שיאו כאשר ריימונד, אלמנה מזרחית בשלהי שנות השישים שלה, מתחזה לניצולת שואה במסע לפולין.
השקרנית והעיר/ איילת גונדר – גושן
הוצאת אחוזת בית, 2018, 278 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
