For English review, please scroll down.
היה לי ברור מהעמוד הראשון שזה לא יהיה עוד מותחן שגרתי.
השעות האפלות הוא ספר שזורם בקצב גבוה, בלי לעצור לנשום — בדיוק כמו שאני אוהבת.
הבלשית, רנה בלארד, היא לא דמות קונבנציונלית.
היא לא מנסה להיות "מגניבה" ולא מתנצלת על מי שהיא — רחוקה מקלישאות, עם קשיחות חכמה ויכולת להיכנס לעובי הקורה גם כשהמערכת סביבה מתפוררת משחיקה ואינטרסים.
הספר נכתב על רקע מגפת הקורונה, וזו לא רק תפאורה.
קונלי חוזר להתעמק בפערים החברתיים והמעמדיים באמריקה — פערים שהלכו והחריפו בתקופה הזאת.
הוא מציף גם את האטימות של הממסד כלפי אוכלוסיות שוליים, דרך הסיפורים הקטנים שמצטברים לשבר גדול.
אחד הנושאים הבולטים הוא האופן שבו המשטרה מתנהלת לאחר רצח ג'ורג' פלויד במאי 2020 — אירוע שחולל סערה אדירה ברחבי ארצות הברית ובתוך המשטרה עצמה.
המשטרה, שמעמדה הציבורי נפגע אנושות, נכנסת למגננה: פחות יוזמות, פחות מעצרים, פחות חיכוכים — מתוך פחד מלטעות.
השוטרים, בצל הביקורת והחשש, מפתחים אטימות וניכור כלפי הקורבנות. התוצאה: התדרדרות במחויבות להגנת הציבור, במיוחד של האוכלוסיות המוחלשות.
שוטרים רבים בוחרים להוריד את הראש ו"לתת לגל לחלוף" — לא ממקום של עצלנות, אלא מתוך פחדנות לשמה.
קונלי מצביע על המגמה הזו בלי נאומים, רק דרך מבטים, בחירות קטנות, ואדישות שמשאירה אנשים חשופים.
על הרקע הזה, קונלי בונה עלילה חכמה ומשולבת, בלי להטיף ובלי להעמיס מסרים — אלא דרך הדמויות והמהלכים האנושיים שלהן.
הכתיבה שלו חדה כתער.
אין סצנות מיותרות, אין פילרים — רק תנועה מתמדת קדימה, דמויות חיות, ומתח שהופך את הדפים כמעט לבד.
בשורה התחתונה?
השעות האפלות הוא בדיוק מה שאני מחפשת כשאני רוצה להיבלע בסיפור טוב — בלשית חכמה, קצב מצוין, כתיבה אמיצה, ומתח שמצליח להיות גם רלוונטי וגם סוחף.
השעות האפלות/ מייקל קונלי
מודן, 2023, 335 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
Renee' Ballard 4#
I knew from page one that this wasn't going to be just another crime novel.
The Dark Hours runs at a fast, relentless pace — exactly the way I like it.
Detective Renée Ballard isn’t your typical lead.
She’s not trying to be "cool" or likable. She doesn’t apologize for who she is.
She’s tough, smart, and willing to dive deep even when the system around her is crumbling under its own weight.
The book is set against the backdrop of the COVID-19 pandemic — but it’s not just background noise.
Connelly digs into the growing social and economic divides in America, and he doesn’t flinch.
He also shines a harsh light on the indifference of institutions toward marginalized communities, showing how the small stories add up to something much larger — and much uglier.
One of the most powerful threads in the book is how law enforcement operates after the murder of George Floyd in May 2020 — an event that sent shockwaves not only through the country but inside police departments themselves.
Facing a battered reputation, officers pull back: fewer proactive moves, fewer arrests, fewer risks — out of fear of making a wrong step.
And yet, that retreat creates another kind of damage: a growing failure to protect the vulnerable.
Many officers choose to keep their heads down and wait for the storm to pass — not from laziness, but from sheer cowardice.
Connelly points to this shift quietly but sharply, through the smallest details — a look, a silence, a shrug.
Against this backdrop, he weaves a tightly plotted, deeply human story without preaching or weighing down the narrative.
It’s all action, all movement, all heart.
Connelly's writing is razor-sharp.
No filler, no wasted scenes — just constant forward momentum, vivid characters, and a tension that practically turns the pages by itself.
Bottom line?
The Dark Hours is exactly the kind of story I crave — smart, urgent, gutsy, and completely immersive.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
