“יכולתי להסתכל על חיי ועל קריסתם בשנה האחרונה, מהצד. ולהבין מה הסיפור. איך זה קרה. מה הוביל למה. איך נלכדתי בתוך רשת הבדיות שאני עצמי טוויתי.”

סופר בן 42 חווה שנה של משבר קשה בחייו האישיים. הוא סובל מדיסתמיה, שזה סוג של מלנכוליה שלא גלשה לדיכאון. הוא לא מסוגל לכתוב כי הוא במחסום כתיבה. חייו האישיים מתפוררים כשבתו הבכורה עוזבת לפנימיה בעין בוקר ואישתו שאותה הוא אוהב, מתרחקת ממנו בצורה שהיא בלתי ניתנת לגישור. וחברו הטוב סובל מסרטן הלבלב וגוסס.

בשנה הזו הוא ממלא שאלון גולשים שנשלח אליו מאתר אינטרנטי. הוא מנצל את ההזדמנות לענות באופן כנה על השאלות ולהזדכך, כך שנוצרת לקורא מעין ביוגרפיה של הסופר הדמיוני.

הרעיון של ראיון חזק, אבל עיצבן אותי היישום שלו. בספר אין שום דינמיקה בין הסופר למראיין. המראיין לכאורה רק מציג שאלות לסופר, כך, שככל שהספר מתקדם, קשה יותר ויותר להחזיק את העלילה כי אין בספר קו ליניארי או עלילה סדורה ובנוסף גם אין דינמיקה. למעשה זה כמו מבחן ולא כמו ראיון אמיתי. גם אין הזדמנות למראיין הדימיוני לנווט את השיחה ואת הנושאים שעולים בה. הסופר אחראי לגמרי על התכנים והוא מנווט את קווי העלילה השונים כמו שמנווטים ספינה או מטוס.

גםהבחירה בהתנדנדות על הקו הביוגרפי חזקה. לא ברור מהספר איזה עובדות שייכות לביוגרפיה של אשכול נבו למרות שברור שיש כאלה, לפחות בפרקים בהם מסופר על סבו , לוי אשכול.

מטבעו, בשל המבנה של הספר חלק מהקטעים בספר חזקים יותר חלקם פחות. הסופר מתאר את תהליך ההדרדרות שלו לנקודת שפל שבה לא הוא ולא משפחתו או חבריו יכולים להבחין בין אמת לבדיון. תהליך שבו הוא מנצל כל פיסת מידע מחייו וחיי הסובבים שלו, מעוות אותם ומסרס אותם לטובת הסיפור. גם אם זה ללא רשותם. גם אם זה פוגע בהם.

הוא מתאר את הבדידות האינסופית שלו בתהליך הכתיבה ולאחריו, שכן כתיבה היא תהליך אישי שבמהלכו הוא מוטרד ולא מסוגל לפנות משאבים לסובבים אותו.

היו מספר קטעים נוגעים ללב בספר: החלק על בנו ינאי, החלק על בתו שירה. קטעים יפייפיים. מאידך היו קטעים שהרגשתי, טוב יאללה תחסוך ממני את ההתבכיינויות שלך וההתקרבנות שלך.

סך הכל הספר בעיניי הוא אחד הטובים של אשכול נבו. לעומת “המקווה האחרון” ו”נוילנד” זה ספר שראוי ל 5 כוכבים ולולאי הבחירה בראיון שהוא לא בדיוק ראיון, אני חושבת שגם הייתי נותנת לו אותם.

למרות שאין עלילה מהודקת ולמרות ההסתייגויות שציינתי, מצטיירת דמות אנושית של הסופר, של אדם שמחפש משמעות בחייו, בעיסוק שלו ובמי שהוא.

---