נכון קראתי ביקורות מסוייגות על הספר אבל אני אהבתי! זה סיגנון המתח שמדבר אלי.
אָרוויד טְרֵניוּס חוזר לשוודיה אחרי 10 שנים ביפן, מתוכן חיי בטוקיו ברציפות בשנתיים האחרונות. ארבעה ימים אחרי חזרתו, נקראים בלשי משטרת גוטלנד לבית החווה שלו.
כשהבלשים של גוטלנד מגיעים לבית החווה של משפחת טרניוס, הם רואים מחזה מזוויע: שתי גופות גבר ואישה שנטבחו באכזריות. את האישה ניתן לזהות, אבל את גופת הגבר לא. היא מרוטשת עד בלי הכר. בית החווה מרוחק מכל בית אחר באי, אין עדים ופרדריק ברומן וצוותו נאלצים להתחיל ולהתבוסס בניסיונות פיענוח של הרצח הנורא.
ואז מתגלה עוד גופה ערופה ומרוטשת.
העלילה נעה בין אירועים מהעבר להווה ובין נקודות מבט שונות. במהלך המעברים מתגלות פיסות מהחיים בעיירה נידחת והקורא לומד על יכולתם המופלאה כמעט של השוודים לעצום עין ולהתעלם ממעשים ואירועים בחייהם של השכנים שלהם (מופלאה כי זה כל כך לא ישראלי לעצום עין ולא לדחוף את האף שלך לחיים של אחרים).
בין לבין הקורא גם מקבל פיסות מחיי הבלשים המעורבים בפיענוח הפרשייה וההיבט האישי הזה עשה עבורי את ההבדל והפך את הספר להרבה יותר טוב בעיניי.
מה שמעצבן אותי שההוצאה תירגמה 3 ספרים בסידרה, וזה לכאורה הספר הרביעי כך שברור לי שהספרים לא מתורגמים לפי איזה סדר הגיוני.
הצפעוני/ הוקאן אוסטלונד
הוצאת דני ספרים, 2014, 413 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
