בממלכת פיסוארגה הרוחות סוערות, נסיכת אנגליה,אלסי, מגיעה לפגוש את יורש העצר, הוד נרפותו הנסיך יוסף (קוראים את השם Usf). להוד נרפותו כמובן שיש את ההעדפות שלו והוא דווקא מעדיף להינשא לאחת הגברת לאורה (רארה) דה נזיאנזי, אבל היא לא במעמד שמספק את המלך והמלכה והם ממש רוצים שיוסף, מחמלם, ינשא לנסיכה האנגלית. כמו שפירבנק כותב בהקדמה לספר – 

“ברית עם אנגליה היתה פסגת חלומותיה של אותה האומללה”.

שיגרתי? אולי. 

לכל אמא יש את החלומות שלה על הכלה הראויה לבנה. אבל, פירבנק מצליח בדרכים משעשעות וקצת מרושעות להוציא את המיטב מהסיטואציה השיגרתית והטעונה הזו.

לדמויות שלו ישנם שמות מוזרים כמו- הוד ראוותנותה השמלונית, סר מישהו משהו, ליידי משהו, גברת לחלחוני וכך הלאה והלאה. בהקדמה לספר, הוא מצרף תיאור של רוב הנפשות הפועלות וגם שם הוא לא חס על הדמויות שלו. לדוגמא, גברת צינתמים מתוארת כך – אשתו “הספרותית” של הרולד, הנספח הראשון. או מרטינז דה לה רוסה – אם מנזר “הברדלס הלוהב”.

הדמויות של פירבנק גם עוברות אירועים לא פשוטים, הייתי אומרת טראגיים. דרך אירועים אלה הן מוצגות כמטופשות ולא כשירות. הסיום הטראגי של הספר עומד בניגוד מובהק  למהלכו. 

בהקדמה לספר הוא כותב:

“למעשה, בכל מקום הופיע הוד נרפותו או איזה כפיל שלו; כולם נסיכים, כולם נרפים – נערים מופלאים -נרפים עוד יותר ממני.”

זהו סיפור אבסורדי ועם זאת נוקב על אהבה, התפכחות והוללות ערב חתונה מלכותית , כאשר להקת תימהונים משמשת כתזמורת ליווי. 

הכתיבה של פירבנק מאוד צינית וקומית. יתכן שיותר מידי צינית וקומית ועמוסה, כי בשלב מסוים הכל הופך מעורפל והרגשתי שהיה עדיף לקבל מנה מצומצמת של השנינות הזו. יחד עם זאת, הספר קצר ואקסצנטרי במידה שכותבו היה אקסצנטרי.

איכות אודיו – טובה – פחות התאימה עדי חבין לקריינות של ספר מהסוג הזה