"ואמרה, תודה לאל שחזרת. הוא היה זועף כל השבוע. כזאת עוגמת נפש היתה לי ממנו. היא היתה כמו אמי. תמיד היתה לה עוגמת נפש. ולא רק עוגמת נפש. תמיד היתה להן כזאת עוגמת נפש. אף פעם לא הרגזנו אותן. הן אף פעם לא חשבו שאנחנו עושים להן סתם עוגמת נפש. זה תמיד היה כזאת עוגמת נפש. עשינו להן את זה כשבאנו מאוחר מבית הספר, כשלא רחצנו ידיים לפני הארוחה, כששרוכי הנעליים שלנו היו לא רכוסים. במשך כל ילדותנו, נדמה שהדבר היחיד שעשינו לאמהות שלנו היה עוגמת נפש. פעם חשבתי שעוגמת נפש זה ביידיש.״"
בגיל 9 נורמן צווק היה ילד פלא שהצליח ללמוד הרבה שפות חדשות. אימו יהודיה מסורתית שרצתה רק את טובת משפחתה, התאהבה בתשומת הלב התקשורתית, סירבה לשחרר והכריחה אותו ואת אחיותיו במשך 3 שנים לשקר בדבר גילם האמיתי, עד כדי כך שרק בגיל 16 חגגו לנורמן את מסיבת בר המצווה. והמוזרות הזו של אימו לא היתה היחידה. היא שלטה במשפחה ביד רמה ובזרוע נטויה. נורמן שכל חייו עמל להביא נחת לאימו ולמשפחתו, נשבר שוב ושוב אל מזח המציאות, עד שבגיל 40 משהו מתפרק בו והוא מתמוטט נפשית.
עתה בגיל 40, לאחר שהקריירה המשפטית שלו מתרסקת בגאון, נורמן שחיי בחדרה של אימו שנפטרה, מכור לסמים ורואה דגיגונים כסופים מקיפים אותו. בכל מקום הוא רואה זוהמה והוא כמהה לשלווה שהוא לא מצליח להשיג. אביו ואחותו בלה, שתקועה נפשית אי שם בגיל 15, מנסים לטפל בו, אבל חוזרים ונכשלים עד שהוא מאושפז במחלקה סגורה לסובלים ממחלות נפש.
הספר קשה לקריאה. לא מצאתי בו הומור אלא תיאור שמוליד מועקה כבדה בלב הקורא.
משפחתו של נורמן, במיוחד אביו, מתקשים להשלים עם המציאות שבה הבן יקר לי והמוצלח קורס כך, והם שבים ומשכנעים את עצמם שתכף הוא משתחרר מבית החולים ומבריא.
נורמן, לעומת משפחתו, מסתגל למציאות החדשה שאליה נקלע, מוצא פתרונות חלופיים להשגת סמים ולמרות שבתחילה הוא רוצה לחזור הביתה אל המציאות המוכרת לו, עם הזמן הוא משלים עימה ועם חוסר התוחלת שבה.
הסופרת מתארת את מערכות היחסים בין בני המשפחה ואת הדינמיקה שהובילה אל ההתפרקות. האחות הצעירה והיפה, אסתר, נישאה לגוי מאהבה והיא מכלה את ימיה ואת אהבתה בחרטה וכאב על הנידוי שלה ממשפחתה ועזיבת הארוס שלה. האחות האמצעית, בלה, מסתובבת עם גרבים לבנים עד הברכיים ותקועה אי שם בגיל 15 בהערצה ואהבה לאחיה הבכור והגאון. היא מעולם לא נישאה. היא ממלאת את תפקידיה של האם החומלת ביחסיה עם נורמן. האב, גולה שנישא לאישה הראשונה שחייכה אליו עם רדתו מהאוניה, מכלה את ימיו בחרטה על שתיקתו ואי התערבותו במנהגה של אישתו ביחס לילדים ובמיוחד ביחס לנורמן חביב ליבו ולאסתר איתה נותקו היחסים למשך 20 שנים.
למרות שהאם נפטרה, רוחה שורה בכובד על הסיפור המשפחתי המורכב הזה וצילה לא נמוג.
הספר גרם לי לצער רב והתיאורים בו גרמו לי למועקה קשה למרות שהדבר מצביע על איכות הכתיבה המצויינת של הסופרת, אני מתקשה להמליץ על קריאתו בלב שלם.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
