סיפורו של מייזם נדלני לזוגות צעירים בעיר קטנה שבה שולט ראש עיר כריזמטי וישיר שרוצה להיבחר שוב לראשות העיריה בבחירות ההולכות וקרבות. המייזם אומנם נוהל ע”י קבלן פרטי שנעלם ולא סיים את הבניה, אבל הוא היה תחת חסותה של העירייה.

הדיירים שוכרים עורך דין צעיר ומצליח שחוזר לעיר הקטנה מהעיר הגדולה תל אביב. אף אחד לא באמת מכיר את הסיפור של אלעד, והפרקים בספר הולכים בין הטיפות וחושפים סיפור מורכב של אדם שתמיד עמד בצל אחיו המצליח ובצל אימו השתלטנית.

הוא לא מצליח ליצור קשרים אנושיים אמיתיים גם בגלל שהוא מניפולטור לא קטן שחותר להשיג את שלו בכל מחיר בלי התחשבות בזולת. הרגעים היחידים שבהם הוא מגלה אמפטיה אנושית, הם הרגעים שבהם יש לצד השני משהו שהוא מאוד רוצה.

אלעד עבר אירוע בעת שירותו הצבאי. האירוע המדובר לא ברור עד הסוף מה שברור הוא שנותרו בו צלקות עמוקות שהוא לא חושף.

אלעד מתמודד מול היועצת המשפטית של העירייה. בחורה צעירה יחסית עם 3 ילדים וסיפור משפחתי מורכב. הוא כמובן עושה את זה בדרך מניפולטיבית וחסרת מעצורים שחושפת את הכיעור באופי של בני אדם. הוא כמובן מצטער על כך, אבל זה מעט מידי מאוחר מידי.

העלילה נעה בין הסיפורים האישיים של אלעד ושירה היועצת המשפטית וכן מספר פרקים שמוקדשים לדמויות נוספות מרכזיות כמו שאול מנכ”ל העירייה ובתו של גבי, ראש העיר. ובין סיפור המאבק הצודק של התושבים להשלים את הבניה ולקבל את הדירות.

בין לבין פרק אחד מוקדש למטבח האחורי, שזה המטבח שבו מתכנסות שלושת הגרציות: העוזרת של היועצת המשפטית, העוזרת של ראש העירייה והעוזרת של מנכל העירייה. הפרק הזה נועד לחשוף פרטים מוכמנים ולייצר אחידות בעלילה והבנה של הכוחות המניעים.

אבל זה פרק אחד בכל הספר ואני לא חושבת שמגיע לו הכבוד שניתן לו.

הסיפורים של שירה ואלעד שתופסים את רוב פרקי הספר היו טובים, אבל הרגשתי שמשהו חסר לי, הם לא נגעו מספיק לליבי בפאן האישי. אולי זה נובע ממבנה העלילה שזורק פרטים לחלל ורק בהמשך הספר הפרטים מצטרפים לכדי תמונה מלאה עד כדי כך שהרגשתי מנותקת ריגשית מהם.

סה”כ כספר ביכורים, שזכה לשבחי המבקרים הספרותיים. הוא היה טוב מאוד. אבל לא מספיק טוב בכדי להתעלות לציון 4 כוכבים ולדעתי הוא לא התעלה לרמה של מיניון או של אלמה מאטר.