​Please scroll down for an English review.

קראתי את “המרגלת” מאת פאולו קואלו, וחשבתי ש”המגילה מעכו” הוא ספר דומה ולא היא. זהו אחד מהספרים המיותרים שקראתי בחיי.

ערב כיבוש ירושלים ע”י הצלבנים יולי 1099, חכם קופטי אוסף סביבו קבוצת תושבים ירושלמים בני דתות שונות, בכדי לספק להם תשובות טרם מותם בקרבות העקובים מדם עם הצלבנים.

הדברים תועדו ע”י צעיר שכתב אותם במגילות שהתגלו בשנת 1945 במקרה על ידי אחים שחיפשו מקום לנוח במערה במצרים ומשם הפפירוסים יקרי הערך התגלגלו בעולם.

למרות שתחילת הספר מעניינת מאוד, בהמשך הוא לא מתגבש לכדי עלילה שמתרוממת, הוא בנוי כשיחות על החיים ועל מרכיבהם השונים: אהבה, תבוסה, סליחה, חרדה וכד’.

יש בו הרבה ואין בו כלום. הוא מתיימר להיות הכל בו זמנית וכתוצאה מכך, הוא לא מוצלח לא כסיפור היסטורי, לא כסיפור בדיוני ולא כספר עזרה עצמית.

---

I read Paulo Coelho’s The Spy, and I thought that ” Manuscript Found in Accra” was a similar book, but not it. This is one of the most useless books I have ever read.

On the eve of the conquest of Jerusalem by the Crusaders in July 1099, a Coptic sage gathers around him a group of Jerusalem residents of different religions to provide them with answers before they die in the bloody battles with the Crusaders.

The things were recorded by a young man who wrote them in scrolls discovered in 1945 by chance by brothers looking for a place to rest in a cave in Egypt. From there, the valuable papyri rolled out into the world.

Although the beginning of the book is exciting, later, it does not form into a plot that rises; it is structured as conversations about life and its various components: love, defeat, forgiveness, anxiety, etc.

It has a lot and nothing in it. It pretends to be everything simultaneously, so it is not successful as a historical story, fictional story, or self-help book.