For English review, please scroll down.

הספר השישי שאני קוראת מהרשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר, הוא ספר אישי שכתבה לאה איני על ילדותו של בעלה, עירד, שנפטר לפני מספר שנים ממחלה קשה. זהו ספרה השלישי שאני קוראת. הספר הראשון שקראתי, “בת המקום” ריכז שתי נובלות, נגע לליבי. הוא היה טוב מאוד. הספר השני, “סוסית“, גבל בפנטזיה מטורפת. הסופרת הוכיחה יכולת וירטואוזית עם משחקי מילים אבל גם הצליחה לאבד את העלילה. 

גם בספר השלישי שלה שאני קוראת “הילד של לגיון הזרים”, הסופרת מפגינה שליטה בלתי מעורערת בנרטיב, בזמנים, בדמויות ובעלילה. היא מתארת את חייו של עירד, במשפחה דיספונקציונלית שבה האב הפסיק לתפקד עקב שריפה שכילתה את העסק המשפחתי והנושים רדפו אחרי המשפחה.

הספר נע בין תקופות שונות בעבר, החל מעליית הסבים והסבתות ארצה, דרך המפגש בין ההורים (איבון וחנוך), לידתו של עירד ומסתיים בשנות ה – 70 של המאה ה- 20.

עירד, בן יחיד להוריו, נקרע בין שתי המשפחות של הוריו ולאורך חייו גם נקרע בין הוריו המסוכסכים. הוא נע בציר שבין המשפחות תוך שכבר מצעירותו הוא מבין את המתח ששורה בינהן, כאשר כל אחת מהן רואה באחד מההורים של עירד, כלא ראוי לילדו. התחרות בין המשפחות וההורים מובילה אותו לנוע מתוך הבנה פשוטה של ילד, שהוא נדרש להסתיר וגם לפעמים לרגל אחר דמויות משפחתיות ובעיקר לא להעביר את המידע בין הניצים (לרוב סבים וסבתות והוריו).

“בסדר־בסדר, אבא הרשה לו אתמול שילך להורים של אימא גם בשישי הזה, בתנאי שיפתח את האוזניים טוב־טוב, וישמע מה שהסבא מוריס הזה מקשקש! ואז אבא חשב רגע וקרץ, תצותת! תהיה צותתן! “

בשלב מסויים, אביו ירש את ניהול העסק המשפחתי שעסק בייצור יריעות איטום ומכר לתושבי המעברות. בתקופת חנוך (אביו של עירד) העסק מדשדש ומסתבך בקשיים כלכליים ולבסוף נשרף או הוצת, הנושא לא ברור. לאחר השריפה הגדולה אביו מאבד את שפיותו, ומתחיל להזות שפקידי הממשל רודפים אותו ושרפו את העסק כדי להכשיל אותו ולהטביע אותו ואת משפחתו בחובות. המשפחה שיורדת מנכסיה מתחילה לנדוד בין בתים ומקומות מגורים, למכור את רכושה רק בכדי להתקיים, ומסתתרת מאחורי דלתיים סגורות וחלונות אטומים מפחד המעקלים.

האב, שדוגל בחינוך ביתי, מנסה ללמד את הילד והילד שאוהב ספרות וקריאה, אף פעם לא מצליח לספק את רצונות האב ואת שאיפותיו. האם, חווה צביה בשמה העברי, נאלצת לרדת אל פשוטי העם ולהתחיל לעבוד בשכר זעום וזאת גם במחיר של הטרדות מיניות ואחרות. ברקע ולאורך כל הפרקים בולטת מערכת היחסים העכורה בין ההורים, שאינם מפסיקים לריב, להתנצח, לדבר בצורה מקטינה ומשפילה אחד לשני ובעיקר השפה הבוטה של האב שמזלזל בכל דבר שקשור באשתו ובמשפחתה. הם מרעילים את הילד אחד כנגד השני והוא הופך לכלי בקרבות שלהם בעיקר לאחר שתהליך ההתרוששות הכלכלית הושלם. אומנם שריפת המפעל שיבשה את דעתו של האב, אבל דווקא תהליך ההיתדרדרות הכלכלית, בוטה וחריף יותר אצל איבון (האם) שהיתה הנסיכה של הוריה והורגלה לחיי רווחה. 

המתחים הללו הובילו לכך שעירד נשלח לפנימייה. בשלב הזה הוא כבר על סף בגרות, והוא רואה בכך בגידה של אימו שכביכול בחרה באביו על פניו.

הספר נע בין הדמויות השונות שרובן משמעותיות בחייו ובין זמנים שונים. חלק מהפרקים לינארים וחלקם לא ומה שמקשה על הקורא אלה דווקא הדמויות הצדדיות והסיפורים שהיא רוקמת מסביב לעלילה המרכזית. מציינת כי כבר העלילה המרכזית מורכבת ועמוסת פרטים ובעיקר כאשר מדובר במערכת יחסים מרובדות: בין ההורים של ההורים, בין ההורים של ההורים לבני הזוג שהם הוריו של עירד, בין הוריו של עירד לבין עצמם ובין הילד להוריו. 

במהלך הקריאה של הספר, בגלל העומס המילולי והריגשי והפטפטת שבו, מאוד קשה להעריך את הספר שכתבה לאה איני. התנועות קדימה ואחורה בזמן, ובין הדמויות השונות מקשות לראות את התמונה הכוללת, אלא רק כשמגיעים לסוף הקריאה. ובכלל זה לא תמיד נעים לקרוא ספר על משפחות שנקרעות מבפנים. 

במבט נוסף לאחר הקריאה, מדובר בספר אמיץ שמתאר את בני המשפחה המורחבת, כיחידות נלחמות ונפגעות מירי דו צדדי, מה שמאוד מתאים לרוח התקופה שבה אנחנו חיים.

עוד ספרים שקראתי ונמצאים ברשימה הארוכה של פרס ספיר השנה:

“הבית הכחול” מאת דנה חפץ, סיפור משפחתי מצויין הן מבחינה תוכנית והן מבחינה קונספטואלית ועריכתית.

“אל תקרא לי אום כולתום” מאת יוכי שלח, ניסיון מעניין לכתוב בלשית ישראלית.

“נשארתי בשבילכם”, מאת רוחמה אלבג, סיפור משפחתי טוב מאוד.

“ופתאום בוקר”, מאת נעמה דעי, סיפור זוגיות מאתגרת.

“ההתחלה של כל הדברים”, מאת יניב איצקוביץ’. סיפור מצויין שמקפל בתוכו אהבה, זיכרון ועדות.

---

The sixth book I am reading from the long list of Sapir Prize nominees is a personal book written by Leah Ini about the childhood of her husband, Irad, who died several years ago from a serious illness. It is her third book that I am reading. The first book I read, “Bat HaMokam,” brought together two novellas and touched my heart; it was excellent. The second book, “Susit,” bordered on crazy fantasy. The author demonstrated a virtuoso ability with wordplay but also managed to lose the plot.

In her third book, The Child of the Foreign Legion, the author demonstrates unwavering control over narrative, time, characters, and plot. She describes Irad’s life as that of someone from a dysfunctional family. The father stopped functioning after a fire destroyed the family business, and creditors pursued the family.

The book moves between different periods in the past, starting with the grandparents’ immigration to Israel, then the meeting between the parents (Ivon and Hanoch), the birth of Irad, and the end in the 1970s.

Irad, the only child of his parents, is caught in a tug-of-war between his two families. Throughout his life, he struggles to navigate the conflicting loyalties of his parents. From a young age, he senses the tension that arises when the other family views one of his parents as unworthy. This rivalry not only heightens the competition between the families but also creates a need for Irad to move between them. As a child, he learns to hide and sometimes spy on family members to avoid sharing information between the factions, particularly between his grandparents and his parents.

At a certain point, his father inherited the management of the family business that produced waterproofing sheets and sold them to residents of the crossings. During the time of Hanoch (Irad’s father), the company faltered and encountered financial difficulties, ultimately burning down or being set on fire; the issue is unclear. After the great fire, his father lost his sanity and began to hallucinate that government officials were chasing him and burning down the business to thwart him and drown him and his family in debt. The family, reduced to nothing, began to wander between houses and places of residence, selling their possessions to survive, and hid behind closed doors and sealed windows for fear of foreclosure. The emotional toll of their situation was immense, and their hearts were heavy with the weight of their struggles.

The father, a proponent of homeschooling, tries to teach the child, and the child, who loves literature and reading, never manages to satisfy the father’s wishes and aspirations. The mother, Hava Tzvia, by her Hebrew name, is forced to descend to the ordinary people and begin working for a meager wage, also at the cost of experiencing sexual and other harassment. In the background and throughout all the chapters, the murky relationship between the parents stands out; they never stop fighting, arguing, and speaking to each other in a demeaning and humiliating manner—especially the father’s blunt language, which diminishes everything related to his wife and her family. They poison the child against each other, and he becomes a helpless pawn in their battles, especially after the process of economic impoverishment, marked by the loss of their family business and the subsequent factory fire, is complete. Although the factory fire disturbed the father’s mind, the economic decline process was more blatant and severe for Ivon (the mother), who was her parents’ princess and was accustomed to a life of luxury.

These tensions led to Irad being sent to boarding school. At this point, he is already on the verge of adulthood, and he sees this as a betrayal by his mother, who supposedly chose his father over him.

The book moves between the most significant characters in his life and between different times. Some of the chapters are linear, and some are not. The side characters and the stories she weaves around the central plot make it difficult for the reader. In my opinion, the central plot is already complex and full of details, especially when it comes to layered relationships: between the parents of the parents, between the parents of the parents and the couple who are Irad’s parents, between Irad’s parents and themselves, and between the child and his parents. Therefore, the author could leave it simple.

Due to the verbal and emotional load and the chatter in the book, it is challenging to appreciate Leah Ini’s work. The back-and-forth in time and among the various characters makes it difficult to see the overall picture, except when you reach the end of the reading. Reading a book about families torn apart from within is not always pleasant.

After reading this brave book describes extended family members as fighting units being hit by two-sided fire. This description is very appropriate for the spirit of our times.

Other books I have read that are on the long list for this year’s Sapir Prize:

“The Blue House” by Dana Hefetz is an excellent family story in terms of plot, conceptually, and editorially.

“Don’t Call Me Umm Kulthum” by Yochi Shelah is an interesting attempt at writing an Israeli detective story.

“I Stayed for You” by Ruhama Elbag is an outstanding family story.

“And Suddenly a Morning,” by Naama Dei, is a story of a challenging relationship.

“The Beginning of All Things” by Yaniv Itzkovich is an excellent story about love, memory, and testimony.