לידיה פרדי וג’ונאס חברים מנערות. לידיה ופרדי עומדים להינשא ואז הרע מכל מתרחש. פרדי נהרג בתאונת דרכים ולידיה נותרת לבד בגיל 28 עם כל חלומותיהם הלא ממומשים.

לידיה שוקעת באבל שלה ומתקשה לחזור למציאות שבה פרדי, אהובה לא נמצא. הספר מתרחש במהלך כשנתיים בהם לידיה מתמודדת עם האבל והאובדן של פרדי. היא נעזרת בכדורי שינה שמעבירים אותה לכאורה למציאות חלופית שבה פרדי עדין חי, אבל המציאות הזאת גובה ממנה מחיר יקר.

לידיה נאלצת למצוא את האני הלא זוגי שלה ואת עצמה לאחר מעל לעשור בו בילתה בזוגיות.

ישנם חלקים שבהם הרגשתי אמפטיה עמוקה ללידיה. הסופרת מעבירה היטב את תחושת הפאנטום שנוצרת עם אובדן בן הזוג ואת ההתמודדות הקשה עם החברה האנושית שהיא לרוב זוגית.

הספר כתוב במבנה של עירות ושינה לפי ימים ותאריכים וזה מאפשר אוריינטציה של הקורא באיזה עולם הוא נמצא.

​​העטיפה של הספר יכולה להטעות, זה לא רומן רומנטי ולא ספר חביב על אהבה לאחר אובדן. זה ספר טוב מאוד על התמודדות עם אובדן, אבל, חברות והזדמנויות שניות.

אהבתי מאוד.