For English review, please scroll down.
החוקים של הבנות של מאיה יסעור הוא לא סתם ספר התבגרות, אלא יומן חיים עטוף בפרוזה.
זהו ספר אוטוביוגרפי על שנות ההתבגרות בפנימייה בשדה בוקר בשנות ה־90, תקופה שבה נדמה היה שהכול אפשרי, ויחד עם זאת שום דבר לא באמת בטוח. ספר שקט מבחוץ ורותח מבפנים.
יסעור כותבת בגוף ראשון קולות רבים: קולות של בנות, של שתיקה, של פחד ושל ניסיון נואש להשתייך.
היא מספרת על נערה שמגיעה מבחוץ אל תוך חבורה שכבר למדה את כל החוקים: איך לדבר, איך להתלבש, איך לשנוא את עצמה במידה הנכונה.
החוקים האלה לא כתובים בשום מקום אבל, כולם יודעים אותם.
המספרת מנסה להשתלב בחבורה מגובשת של בנות ובנים שכבר יודעים את כללי המשחק. היא לא חלק מהשפה, לא מהמקצב, ולוקח זמן עד שהיא לומדת מתי מותר לדבר ומתי עדיף לשתוק. הדימוי העצמי הנמוך, הפחד להיות “בחוץ”, הרצון להיות חלק כל אלה נכתבים בלי ניסיון להתחנף לקורא, אלא באותנטיות מצמררת.
הספר נע בין חום המדבר לקור החברתי של גיל ההתבגרות. זהו סיפור התבגרות נשי, קיצוני במידה הנכונה, שנכתב כמו זרם תודעה או כמו ארון בגדים ישן שנפתח במקרה, וכל בגד בו מריח מזיעה, שמש ובלבול.
יסעור מתארת את הנערות כמי שנעות בין כוח לחולשה, בין מודעות עצמית לעיוורון, בין הצורך באהבה לפחד ממנה.
מתחת לסיפורים הקטנים על חברות, מסיבות ומורים, נחשף עולם שבו גברים תמיד ברקע: לפעמים מגוננים, לפעמים טורפים, כמעט תמיד בעלי הכוח.
“שנים אנחנו שומעות אותם, עד שבבוא היום כמעט שלא נשים לב כשהם יתחילו להגיד לנו שאנחנו נראות כל כך צעירות לגילנו…”
הציטוט הזה מסכם במדויק את המעגל הבלתי נגמר של המבט הגברי: זה שמגדיר, שופט ומבלבל ילדות שלא יודעות אם הן קורבן או פתיינית, ילדה או אישה.
הכתיבה האוטוביוגרפית אסוציאטיבית וחופשית, מלאה בהבזקים של זיכרון. יסעור לא מנסה לספר סיפור “שלם”, אלא ללכוד תחושה של מקום, של זמן, של גיל.
וזה מה שהופך את הספר לייחודי כל כך: לא עלילה, אלא נוף רגשי.
מי שגדלו בפנימייה או בקיבוץ יזהו מיד את תחושת החופש־והבדידות, את הבהלה שבקולקטיב ואת הכמיהה לאינדיבידואליות.
בסופו של דבר, החוקים של הבנות הוא ספר שנכתב כמו פצע שנפתח לאט: על ילדות, פחד, קנאה, חברות וההבנה שהחוקים אף פעם לא באמת נכתבו על ידי הבנות עצמן.
לפעמים הוא מצליח להעביר את תחושת חוסר השליטה, התלישות והזרות. ולפעמים פחות. אבל אולי דווקא בזה כוחו: הוא לא מנסה לסגור את הפצע, רק להראות איך הוא ממשיך לנשום.
החוקים של הבנות/ מיה יסעור
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2025, 128 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
The Rules of Girls by Maya Yassur is not just a coming-of-age novel; it’s a diary of a life told through prose.
This autobiographical story captures adolescence in a boarding school in Sde Boker during the 1990s, a decade that seemed full of possibilities yet built on uncertainty. Outwardly quiet, inwardly burning.
Yassur writes in the first person but channels many voices: voices of girls, of silence, of fear, and of desperate attempts to belong. She tells of an outsider girl entering a world where everyone already knows the unspoken rules of how to dress, how to talk, how to hate yourself just enough.
The narrator is trying to blend into a close-knit group, to learn the rhythm and language of those who grew up together. Her low self-esteem, fear of exclusion, and longing to belong are portrayed with disarming authenticity, never sentimental.
The story moves between the desert’s heat and the cold isolation of adolescence. It’s a feminine coming-of-age novel written in a stream-of-consciousness style, or like an old closet suddenly opened, revealing memories that smell of sweat, sun, and confusion.
Yassur’s writing captures the fragile balance between power and vulnerability, awareness and blindness, longing and fear. Beneath the friendships and youthful chaos lies the persistent hum of male authority — fathers, teachers, bosses — always watching, constantly shaping. As she writes:
“For years we hear them, until one day we barely notice when they start saying we look too young for our age…”
That line perfectly distills the endless loop of the male gaze: defining, judging, and confusing.
The book is associative, memory-driven, and has a more emotional landscape than a traditional plot. Readers who grew up in boarding schools or kibbutzim will instantly recognize that paradoxical mix of freedom and loneliness, of being surrounded yet unseen.
In the end, The Rules of Girls unfolds like a wound that refuses to close, a story about girlhood, fear, jealousy, friendship, and the realization that the girls themselves never wrote the rules.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
