זהו סיפור בעל פוטנציאל כל כך גדול שזה כמעט היה מאכזב להגיע אל סופו ולהבין עד כמה הוא מפוספס.
סיפורה של משפחה דיספונקציונלית אם יפיפיה שמסורה לבעלה ומאוחר יותר למאהביה, אב שנשפט ונאסר לא ברור על מה וילד עם משקל טונה על מצפונו וליבו. הסיפור נמסר מנקודת המבט של הבן הצעיר, והוא נע בין העבר הסוער והמתפענח לאיטו של המשפחה להווה המתרחש בעיקרו בקליניקה של המטפלת של המספר. בקליניקה הזו גם נחשפת הטראומה והטרגדיה הנוראית של המשפחה הזו. האירוע המכונן שעיצב את חייו ודמותו של המספר וקבע את נתיב השבירה של המשפחה.
בין לבין גם סיפורה האישי של המטפלת נחשף באמצעות בנה המשתתף בסדנת כתיבה ביוגרפית שמעביר המספר. סיפור שהיה ניתן לחסוך מאיתנו דבר שהיה מהדק את העלילה ולא מאפשר לה לברוח לצדדים.
יש בספר קטעים יפייפיים ומשחקי שפה מענגים לדוגמא –
"בשכונה שבה גדלתי היה ברור שהארכיטקטורה משפיעה על הטקסטורה, וליתר דיוק, על המרקם האנושי: בבתים הפרטיים התגוררו נשמות טובות מסוג אחד, תמיד אותו הסוג, ובבתים הגבוהים התגוררו נשמות טובות מסוגים שונים ומשונים. "
אבל גם יש בו התחכמויות מיותרות וכמו שכבר כתבתי גם התפרות והתבדרות של העלילה בצורה שלא תמיד תורמת ולא תמיד מצליחה לעבור היטב. חבל כי הבסיס ממש טוב. הכתיבה של סקאל ממש טובה. רק הביצוע לא תמיד להיט ואולי זו העריכה?
בכל זאת ספר מומלץ לקריאה ולו רק בגלל הפרק האחרון שלפני האפילוג.
החד-קרן/ משה סקאל
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2020, 208 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
