For English review, please scroll down.

אני יכולה להבין את ההיפ הגדול מסביב לספר הזה ולמה הספר אהוב. מערכת יחסים בין פרופסור חתיך וזועף וסטודנטית מעופפת שלא תופסת עד כמה היא מוצלחת, חכמה ויפה. עבורי החוויה היתה רק בסדר.

אוליב היא דוקטורנטית בת 26 שעוסקת בחקר הסרטן במחלקה לביולוגיה בסטנפורד. לילה אחד, היא מנשקת את פרופסור אדם קרלסן רק כי היה נדמה לה שהיא רואה את חברה שלה מרחוק והיא אמרה לחברה שלה שהיא בדייט. אדם קרלסן, הוא אחד מהכוכבים של המחלקה, וידוע בהתנהגות הקשוחה שלו כלפי סטודנטים. אבל אוליב לא ידעה שהיא מנשקת את אדם קרלסן ורק בדיעבד היא מגלה את הטעות שלה כשהיא עומדת מול “אדם הזעפן והורס הקריירות של סטודנטים”.

“מה שאני מנסה להגיד הוא שזאת לא בעיה שאי אפשר להתגבר עליה. ואנחנו עובדים עליה. אנחנו בדבר הזה ביחד ואנחנו מראים לאנשים שאתה מתכוון להישאר כאן לנצח בגלל החברה המדהימה שלך. “

אוליב הצביעה על עצמה בהגזמה ומבטו העז עקב אחרי ידה. מן הסתם הוא לא היה טיפוס שאוהב רציונליזציה ועיבוד של רגשות.

“או שאתה יכול להישאר עצבני ונוכל ללכת למעבדה שלך ולזרוק מבחנות מלאות ריאגנטים רעילים זה על זו עד שהכאב מכוויות דרגה שלישית יתגבר על המצברוח המחורבן שלך? נשמע כיף, לא?”

אוליב מחליטה לשקר לחברה שלה, ואדם מוכן להשתתף בהעמדת הפנים שהם בזוגיות. לשניהם יש מה להרוויח מהעיניין של זוגיות מזוייפת. הם נופלים לשיגרה של מפגשים כפויים אחת לשבוע בסטארבקס, שם אדם קונה לאוליב את מנת הפחממות היומית שלה ולמפגשים חברתיים שבהם הם מעמידים פנים שהם אכן זוג.

עד שהם הופכים לזוג אמיתי.

ישנן עוד מספר עלילות משנה שלא אפרט, ואירועים דרמטיים בדרך לHEA.

סה”כ היו חלקים משעשעים, היו גם חלקים הזויים והספר היה מהנה ברובו. מה שהפריע לי בעיקר זו המריחה של הסיפור לאורך עמודים על גבי עמודים שממש התישו אותי והכל נכתב בגוף שלישי מנקודת הראות של אוליב. זה כל כך סירבל את העיניינים עבורי.

גם הקריינות ב E-VRIT לא הוסיפה, האינפוף והקירטוע בקריינות היו נחמדים לפרק זמן, ושיקפו את הדמות של אוליב אבל אחרי פרק זמן זה גם הוסיף להתשה שלי.

---

I can see why this book has garnered so much attention and is so popular. It depicts the romance between a good-looking, surly professor and an absent-minded student unaware of her intelligence, beauty, and success. However, I found the book to be only average.

Meet Olive, a 26-year-old Ph.D. student conducting cancer research in Stanford’s biology department. One night, she mistakenly kissed Professor Adam Carlsen, thinking she saw her friend from a distance. She had told her friend that she was on a date, which led to confusion. Adam Carlsen, known for his uncompromising attitude towards students and for “ruining their careers,” was not pleased. Olive only realized her mistake when she was standing in front of him, sulking.

Without being truthful, Olive and Adam agree to pretend to be in a relationship for their purposes. They establish a routine of weekly Starbucks meetings where Adam purchases Olive her daily carb intake, and they attend social events together, acting as a couple.

Until they officially enter into a romantic relationship.

There are several additional subplots that I will not list, along with significant events in your happily-ever-after sequence.

Overall, the book had entertaining and peculiar moments, making it enjoyable. However, what truly bothered me was the story’s excessive length, which left me feeling drained. Additionally, the entire narrative was told from Olive’s perspective in the third person, which was tricky.

The narration in E-VRIT didn’t enhance the experience. The occasional stuttering and stumbling in the narration were a good reflection of Olive’s character, but over time it became tiring and added to my exhaustion.