ספר קולח שמתאר את חייהן של 3 שכנות באמצע שנות השלושים, בית , ילדים, זוגיות, עבודה. בהתחלה חשבתי שזה יהיה מעיין "שקרים קטנים" שתים, אבל התבדתי, וזאת למרות שהסופרת מנסה להכניס איזה שהוא אלמנט של מתח לסיפור.
טלי נשואה לליאור, היא סגנית מנהל בנק. היא עסוקה בלחצים של הרפתקאותיו הכלכליות של ליאור ובנסיון תמידי לחלץ אותם מהתסבוכות שלו. כלפי חוץ הם נראים זוג שחיי את החיים הטובים: ליאור הוא אמן השופוני, נסיעות לחו"ל, בגדי מותגים, אופר. אבל מבפנים הכל קורס כאשר הוא בבית הוא בעיקר צופה בטלביזיה בבהייה מתמשכת.
רעות, מורה לפילטיס נמצאת בזוגיות עם ילדים מאלון. גם דנה, בתו של אלון מנשואיו הקודמים מבלה אצלהם זמן לא מועט והיא מוקד לחיכוכים ומתחים בין רעות לאלון. רעות עסוקה בשאלה האם אלון יתן לה טבעת ומתי ועסוקה באובססיסיות בדנה. נכון הוא שההתנהגות של דנה ובמיוחד השפה שלה זה משהו בלתי נסבל בעיניי אבל האמת שזה אבא שלה אשם ולא היא. אישית טבעת או לא טבעת הייתי שמה לה פלפל חריף בפה, מפליקה לה על הטוסיק שלה (כן, אני מאלה שסבורים שקדמן הוביל אותנו ההורים ביגון שאולה במדיניות ה- בואו נדבר על זה. העדינות והשיחות האלה לא עוזרות לאף אחד, אני רואה בדיוק לאן הן מובילות אותנו, כך התדרדרנו לנוער חצי מסומם חצי אלכוהליסט, שלא מכבד את ההורים ולחוצפה וניבולי פה שאין להם גבול) ושולחת אותה חזרה לאמא שלה (וגם את בן זוגי לצורך העיניין) אבל עומק האובססיה של רעות סביב דנה זה משהו שחורג מגדר הרגיל
שירי, היא ראש צוות פיתוח שנשואה לאבנר. שירי איבדה את הוריה לפני מספר שנים וכשמחושים שונים ותופעות רפואיות שונות תוקפות אותה, היא מתחילה לחשוד שהיא סובלת מסרטן כמו אימא שלה. גם הנוירולוג לא עוזר וחמותה היא דמות מהגיהנום של הנשים הנשואות, מהסוג המרעיל את האווירה ואת הבעל שחלש ולא מסוגל להתמודד מולה.
הספר נע ליניארית בציר הזמן וכל פרק מסופר מזווית ראיה של דמות אחרת. האמת שאין הרבה מסתורין רק הרבה התעסקות ביתית בנושאים שכולנו מכירות: לחץ בעבודה, התמודדות עם גידול הילדים, התמודדות עם זוגיות שהולכת ודועכת לנוכח שיגרת היום יום, התמודדות עם חמות שמוציאה את המיץ.
הכתיבה קולחת אבל זו לא ליאן מוריארטי.
הדשא של השכנה/ קרין אהרון
הוצאת עצמית, 2020, 232 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
