“האישה בלבן” נחשב לאחד מספרי הבלש הראשונים שפורסמו. הוא עב כרס, והעלילה בו מורכבת ומתפתלת. הוא זכה להצלחה מסחררת כשפורסם וקיבל מעמד של קאלט.

העלילה שלו מסופרת מגרונן של מספר דמויות וקולות והיא משקפת מגוון זוויות מבט (בין אם ע”י דיווחים או מכתבים או יומנים). הטכניקה הזו, מאפשרת לסופר לייצר תחושות של אוטנטיות ועומק. היא גם מאפשרת לסופר לשחק עם התודעה של הקורא, שמקבל פיסות מציאות שונות ונדרש לגבש את האמת מתוכן.

הסופר, בן למשפחה שהלכה מחייל לחייל, למד בבית הספר למשפטים והוסמך כעורך דין. מאחר ולא הצליח לא כסוחר ולא כעורך דין מצא את יעודו בכתיבת תעלומות רצח וגנבה וספריו זכו להצלחה גדולה.

סיפורה של הונאה מתוחכמת שטווה בעל עם חברו הטוב בכדי לגזול את זהותה וממונה של אישתו. ההונאה נחשפת על ידי מורה צעיר לציור בשם וולטר הרטרייט, שמגיע לאחוזה ללמד ציור את לורה פיירלי ומריאן הלקומב, אחותה למחצה של לורה ומתאהב בלורה.

עוד לפני שהגיע לאחוזה, בלילה לונדוני אפל וערפילי, פוגש וולטר הרטרייט באישה נמלטת. היא לבושה כולה בלבן. הוא לא יודע את שמה, אבל הוא מסייע לה להגיע למחוז חפצה. כאשר הוא מגיע לאחוזה הוא נדהם מהדמיון המדהים של לורה, לאותה אישה בלבן, מה שיעצב אצלו את האובססיה.

מעבר להיותו רומן בלשי, “האישה בלבן” עוסק בשאלות של זהות ושל מעמד. ווילקי קולינס משתמש בידע המשפטי שלו בכדי לרקום הונאה ראליסטית מבוססת על זיוף מסמכים וזהויות. הוא מתעתע בקורא ושולט בנרטיב בצורה מושלמת תוך שהוא מתמרן את הרגשות של הקורא כלפי הדמויות.

מאחר והסיפור פורסם בהמשכים, הוא ארוך במיוחד ונדרש להתאזר בסבלנות. הסיגנון הויקטוריאני והאורך לא תמיד מתאימים לכל הקוראים, אבל ככל שהסיפור מתקדם, הקורא נשאב לתוך העלילה ובסיום הוא מאוד מתגמל. אני חושבת שהוא גאוני, והורדתי לו חצי כוכב רק בגלל העובי שלו (בכל זאת 672 עמודים זו משקולת רצינית).