יו-סופ ריו, כומר פרוטסטנטי מניו יורק, חוזר במצוות אחיו הגדול שנפטר, לביקור בקוריאה הצפונית. בתחילה הוא אינו מספר לרשויות בקוריאה הצפונית על מטרת ביקורו, אבל הם מצליחים לחשוף את העובדה שיש לו משפחה במקום, מפגישים אותו עם שארי משפחתו ועושים לו סיור אישי לכפר הולדתו.
הספר בנוי כפרקים בטקס שמאני לקבורה ולסילוק הרוחות. הרוחות שרודפות את יוסופ ריו ואחיו הן רוחות שונות של נרצחים ורוצחים מתקופת מלחמת האזרחים בקוריאה.
בסוף מלחמת העולם השנייה חילקו ארצות הברית ורוסיה את חצי האי קוריאה לשניים. בקו הרוחב 38 נקבע הגבול הצבאי הזמני שעם השנים הפך לגבול פוליטי. בתקופה שבין סוף מלחמת העולם השנייה ועד סוף 1953 התרחשו מעשי מלחמה שונים בחצי האי קוריאה: האמריקאים והרוסים שניסו לדחוק אחת את רגליה של השנייה. האוכלוסייה האזרחית שנלחמה בינה ובין עצמה: הקומוניסטים מול הליברלים תומכי האמריקאים, ובמקביל הפלגים הנוצרים השונים. האוכלוסיה האזרחית הפכה שק חבטות של הפלגים השונים ושל הניצים בקרבות השונים.
כבדרך של שיגרה התחוללו מעשי רצח מזוויעים ומעשי טבח מזעזעים באוכלוסיה האזרחית. הממשל הפוליטי מאשים את האמריקאים בזוועות הקשות.
"מן הסתם באמת התרחשו כל אותם אירועים טרגיים. הסיוט הוא עובדה אמיתית, אך כמה שטחי וחסר משמעות הוא הסיפור הדהוי המסופר אחרי שמתעוררים! סיפורי העדים, שנשנו עשרות או מאות פעמים עוותו והתפוררו ונישאו באוויר כמו דפי ספר חרוכים. כתב היד המקורי, כמו גם המשמעויות שנשא נשחקו עד דק.
הסיפורים הפכו בפיהם למשפטים קצרים שחלפו מהר כמו האותיות המודפסות במכונת הכתיבה, אותיות המתארות את ההווה והעבר של יו-סופ. כולם חזרו ואמרו " החיילים האמריקנים", אך באותם ימים החיילים האמריקנים לא היו מוצבים בכפר, כי אם עברו בו בחיפזון בדרכם צפונה. באותם ארבעים וחמישה יום, לפני שהצבא האמריקני הגיע ואחרי שהוא עזב, היו רוב כוחות הצבא באזור מורכבים מכוחות הביטחון ומארגון הצעירים – כולם קוריאנים."
ההיסטוריה מתעתעת בעיקר כי היא נכתבת ע"י אנשים. כך, תיאור הכניסה של הכוחות האמריקאים לקוריאה הצפונית והאירועים המזוויעים שאירעו והתרחשו בין אם ע"י האמריקאים ובין אם ע"י קבוצות שונות בעם מתוארים בחיות מזעזעת.
פרק שלם, הרוח היורדת בענף, מתמקד בזוועות הנוראיות באוכלוסיה האזרחית. הצפון קוריאנים מאשימים את האמריקאים, אבל הסופר שותל אמירות ורמזים שמצביעים דווקא לפלגים שונים באוכלוסיה שאיבדו כל רסן.
אחיו של יו-סופ עצמו, היה חלק מאותם פלגים מתעללים ונקמניים. וחלקו הראשון של הספר עוסק באופן מתעתע בביקור הרוחות של המתים שבהם התעלל.
"הייתי קרוב לאבד את אמונתי. הו, אבל לא זה היה הגיהנום. הלילה שלמחרת הוא שזיעזע את גרעין אמונתי – והוסיף לזעזע אותו גם בחמישים השנים הבאות"
החלק השני של הספר ובמיוחד הפרק "תפילת האשכבה" הוא תיאור נדבך אחר נדבך של ההתדרדרות הפוליטית למעשי רצח וטבח אזרחיים, שכללו גם אונס והתעללות בחפים מפשע. הפרק הזה כולל תיאורים קשים ביותר של אירועי התעללות קשה ואכזרית. הפרק מסופר מפיהם של הרוצחים, מפיהם של עדים ומפיהם של חלק מהנרצחים.
מעניין לציין בהקשר האמריקאי וביחס לספר [b:The Things They Carried|133518|The Things They Carried|Tim O'Brien|https://i.gr-assets.com/images/S/compressed.photo.goodreads.com/books/1424663847l/133518._SY75_.jpg|1235619] שגם בספר הזה האמריקאים היו מעורבים במלחמה לא להם. הסופר מותח עליהם ביקורת סמויה אבל בוטה ביותר ביחס להתנערות הכוחות האמריקאים מהאחריות לאוכלוסיה האזרחית.
האוכלוסיה שממתינה לכיבוש האמריקאי בתקווה שיגאל אותם מההתעללות של הפלגים הקומוניסטיים והנוצריים ושיפסיקו את מלחמת האזרחים, נדהמים כאשר האמריקאים מגיעים לכפרים ורק חולפים בהם. הציפיות שהם מייצרים באוכלוסיה האזרחית לישועה וגאולה נכזבות ומוטחות אל קרקע המציאות כאשר הם לא נוקפים אצבע לעצור את כל הזוועות הללו. כך, שגם אם אמריקאים, לא אשמים ישירות בביצוע זוועות ובמעשי הטבח כפי שהשילטון בקוריאה הצפונית מאשים אותם, הם לפחות אשמים מוסרית באי התערבות.
ספר חזק, מזעזע שבחלק הראשון שלו לפעמים לא קוהרנטי ולא ברור (בגלל זה 4 כוכבים) אבל מהרגע שבו הספר נכנס לתלם וברורה המוטיבציה של הסופר, הוא קורע את הלב.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
