לא תליתי תקוות רבות בעלילה הזו. מבחינתי גרהם סימסיון הוא סופר של ספר אחד, והספר הזה רק חיזק את דעתי.
הכול מתחיל חביב: אדם שארפ, אנגלי בן 49 שחי עם בת זוגו קלייר, מקבל לפתע מייל מאהובתו האוסטרלית המיתולוגית, אנג'לינה. אחרי 22 שנות נתק, הודעה אחת מדליקה מחדש זיכרונות, תשוקות, וגם לא מעט אשליות.
הוא נפרד מקלייר וטס לצרפת לפגוש את אנג'לינה ובעלה צ'רלי. עד כאן הסיפור עוד סביר: סיפור על געגוע, החמצה ואהבה ישנה.
אבל מכאן העלילה מתדרדרת אל הביבים שמהם אין חזרה.
ספוילרים קשים לפניכם
במפגש המחודש, התשוקה משתלטת. אדם ואנג'לינה קורעים זה מזו את הבגדים, כמעט נתפסים, ובמקום לעצור הם ממשיכים.
בתוך פחות מ־24 שעות הם שוכבים, כביכול בהסכמת הבעל הצופה מהחדר הסמוך.
ובהמשך שיא העליבות: חגיגת שלישייה ביזארית בפרק 30, שבה צ'רלי מעניק לאדם את “הכבוד” לשגל את אשתו מול עיניו.
אני לא אומרת שאין מציאות כזו, אבל כל זה נקרא כמו פנטזיה חרמנית, לא כמו רומן רציני.
פנטזיה של גבר מזדקן בן חמישים שחושב שעדיין בן עשרים. פתטי? מאוד.
ואז מגיע “הטוויסט”: אנג'לינה מתחרטת, מבטלת את כל ה”אני אוהבת אותך” וה”אני לא יכולה בלעדיך”, ומחזירה את אדם לאנגליה, שם הוא פתאום מגלה מחדש את אהבתו לקלייר, האישה שעזב. פתאום הכול נסלח, הכול נשכח, וכולם חיים באושר ובעיקר בעיוורון.
איחס. ירוד ועלוב.
אנג'לינה עצמה מעולם לא הייתה מופת של מוסר, גם בעבר בגדה בבעלה, זרקה את אדם וחזרה אליו, ועכשיו חוזרת על אותו דפוס בדיוק.
ומה לגבי אדם? אם יש לו אפילו שמץ של תובנה, לא רואים אותה כאן.
בסוף הספר מנסה סימסיון להעניק לכל זה משמעות כביכול “עמוקה”: שאלות על בגידה, סליחה ויכולת לשקם זוגיות. בפועל זה לא מוסרי, לא חכם, ולא אמין.
⭐⭐ שני כוכבים רק כי החלק הראשון עוד היה סביר.
החצי השני הוא לא “The Best of Adam Sharp” אלא The Worst, לכל הדעות.
האהבות של אדם שארפ/ גרהם סימסיון
הוצאת תכלת, 2018, 352 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
