גירושים מאוחרים הוא סיפורה של משפחה דיספונקציונלית המתפרקת ומתפוררת במהלך שבוע אחד שמתרחש לפני ערב פסח. אב המשפחה, מרצה בקולג’ נידח בארה”ב, שב לאחר שנים שלא ביקר את ילדיו, בכדי לקבל גט מאישתו המאושפזת במוסד לפגועי נפש בעכו. הוא בנה לעצמו חיים חדשים, נטולי טירופים בארה”ב ועתה בת זוגו עומדת ללדת.

הדמויות כולן קטנות, פאתטיות, עלובות וקטנוניות. מערכות היחסים בינהן הרסניות. שום חמלה אין בסיפור הזה.

האב והאם כרוכים בטירוף עצמי שמסחרר את כל המשפחה. האלימות הלטנטית והמוחשית מגיעה בפרצים בלתי צפויים ומערערים.

הילדים, שגדלו בצל מערכת יחסים הרסנית של ההורים, מנסים להתנתק אבל לא מצליחים: האחד מרצה שנשוי לאישה יפה אך לא מצליח להגיע למימוש האינטימיות איתה גם לאחר שנתיים שהם נשואים.
השני, הומו שמתעלל בקורבן האחרון שלו, בנקאי מבוגר שגילה את המיניות שלו.
השלישית, אישה פאסיבית ורציינית שנשואה לעורך דין אגרסיבי וציני. גם היא אם לא תפקודית.

כולם שונאים, כולם אכזריים, כולם עלובים.

ומעל כולם מרחפים דור שלישי של קורבנות: הילדים הצעירים. האחת לא מפסיקה לצרוח ולבכות לאורך הסיפור כולו. השני, ילד רציני, מפוקח שסובל מדימוי נמוך וקשיים חברתיים.

עם הגיעו של האב, הדמויות נקלעות לסחרחרה ולטירוף שמגיע לשיאו בפרק הלפני האחרון.

הפרק האחרון, סיפורו של הכלב, נוסף לספר במהדורה מעודכנת. פרק מיותר שלא מבהיר דבר מסיפור העלילה.

חלק מהביקורות שקראתי על הספר השוו אותו ל”מר מאני” המופלא, אבל מלבד סגנון צורני, פרקים שהם מונולוגים של דמויות מתחלפות שמציירות לקורא את התמונה המלאה, לא מצאתי דמיון ולא את הוירטואוזיות העלילתית.

לא נהנתי, לא מהסגנון ולא מהעלילה. תיאור של מציאות מכוערת שאין בה מוצא ולא חייבת להיות כזו.