"הקופיות שלכם רבותי אם אכן יש מאחוריכם דבר כזה, הקופיות שלכם בוודאי אינה רחוקה מכם יותר משרחוקה הקופיות שלי ממני. אבל מי שמתהלך על האדמה הזאת היא מדגדגת לו בעקבו, בין שהוא שימפנזה קטן ובין שהוא אכילס גדול". מתוך דין וחשבון לאקדמיה, עמ´ 121
ובכן בכך ניתן לתמצת את מוסר ההשכל של רוב הסיפורים שנמצאים בקובץ הזה. רב הנסתר על הגלוי ומאחורי כל סיפור יש עומק שקשה ביותר להכילו בקריאה אחת ואף בקריאה חוזרת קילוף הרבדים נראה כמשימה בלתי אפשרית. באופן מפתיע למרות שרוב הסיפורים חסרי פואנטה ממשית, או בעלי פואנטה שאינה מהסוג המהדהד, עם קריאה נוספת עולמות רבים נפתחים בפני הקורא המתחיל להבין את קצה קצהו של המכלול המופלא הזה שהותיר לנו קפקא.
הקובץ כולל למעשה 2 חטיבות מיצירתו וסיפור קצר. על פי המרמן שכתבה את אחרית דבר, הסיפורים שבקובץ "התבוננות" נכתבו בין השנים 1904 – 1912, "גזר הדין נכתב ב- 1912 והקובץ "רופא כפרי" המוקדש לאביו נכתב כנראה בין השנים 1916- 1920. הקובץ הראשון לטעמי נושא אופי יותר הגיגי, מעין מחשבות של אדם על החיים ומהותם כאשר במרכזו נמצא הרווק ומערכת יחסיו עם נשים ונסיונו לצאת מהמצב הקיומי בו הוא נמצא (לא סקרתי את כל הסיפורים אלא את אלה שהיה לי מה להגיד עליהם):
"החלטות" – מתאר את מצבו הקיומי המדוכדך של אדם. כך, על פי קפקא קל לו לאדם להחליט לצאת ממצב זה אבל השאלה הקיומית המטרידה היא לשם מה? מתוך עיון קצר בשאלה הזו הופך קפקא במחי יד ומציג לתזה אנטי תזה המערערת את שיווי המשקל של הסיפור ובכלל של ההחלטה.
"גורלו המר של הרווק" – מתאר מהפנים אל החוץ וחזרה את תחושותיו של רווק שלא התחתן. קפקא משקף לקורא בו זמנית את תחושות הציבור הרואה את אותו רווק ואת תחושותיו של הרווק עצמו. אני מניחה שיש פה תפיסה לחלוטין סוביקטיבית מתוך ביקורת מאוד מחמירה של קפקא את עצמו.
"שמלות" – שוב מעין משל לחיים על הנכונות והיכולת של האדם ללבוש את התחפושת המקומטת שלו כל יום.
"החלון הפונה לרחוב" – עוסק גם הוא בזווית אחרת של חיי אותו רווק אומלל שנגזר עליו לשבת על החלון ולראות את החיים חולפים על פניו. לטעמי, יש פה מעין מטאפורה לאדם הנמצא מחוץ לחברה ומנסה להיכנס אליה אך הזכוכית מפרידה בינו ובין העולם המציאותי אליו הוא מנסה להיכנס.
"שאיפה להיות לאינדיאני" – סיפור הלוקח את אותו אדם ה"יושב על החלון" ומעביר אותו צעד קדימה אל הרצון להיות משהו אחר, מנותק מהמקום ומהזמן שבו הוא חי. עד כדי כך הרצון הזה חזק שהוא מאפשר לו "גלגול" לחיה. בסיפור הזה יש ממה שאני ראיתי בהמשך ניסיון להוציא את האדם מהמצב הנורא אליו נקלע. אותו אדם מחפש מוצא מחוסר התכליתיות ומצליח רק במטהמורפוזה למשהו אחר.
"עצים" – זה הסיפור החותם את הקובץ "התבוננות". יש בו מן האי וודאות הנוראה כי הרי העץ הוא משהו קבוע שאינו משתנה ולמרות זאת קפקא מציף את מרית העין והתעתוע שמתחת לפני השטח.
בקובץ השני הסיפורים לטעמי בשלים יותר. כבר כמעט לא מוצאים מעין הגיגים כמו "עצים". בחלקם מוצאים את מוטיב המהפך, המטהמורפוזה והמעבר בין אדם לחיה וההפך:
"הפרקליט החדש" – מסופר ע"י עו"ד שפעם היה סוס. מוטיב המטהמורפוזה והמהפך לחיה יחזור בעוד 2 סיפורים בקובץ זה: "דין וחשבון לאקדמיה" ו"תנים וערבים". הפרקליט מנסה להטמע בחברה אבל הוא עדין כלוא בגוף של חיה ובהוויה של חיה.
"דין וחשבון לאקדמיה" – גיבור הסיפור הוא קוף שנשבה והופך מרצונו לאדם. הוא נותן עדות מצמררת כיצד נחלץ מגורלו כקוף. בשני הסיפורים האלה המהפך מחיה לאדם אינו מושלם. עוד ניתן להכיר באדם החדש את החיה שבו גם אם המהפך היה קל. סיפורים אחרים בקובץ מחדדים את הקונפליקט בין האב לבניו. מכאן שמתחדדת ההקדשה של קפקא את הקובץ לאביו:
"גזר הדין" – אומנם הסיפור אינו שיך לקובץ "רופא כפרי" וניתן באופן נפרד ממנו אך ניתן לראות אותו כחלק מהיצירה הזו במוטיבים שבו. הסיפור מתאר שיחה בין אבל לבנו. בסוף השיחה מתחולל אירוע שעל פניו אינו תוצאה ישירה של השיחה וגם לא לחלוטין ברור לקורא. אני קראתי חומר על הסיפור ועל המוטיבים הפסיכולוגים שעומדים מאחוריו. זה אחד הסיפורים המורכבים שקראתי על יחסי הורים וילדים ושווה לקרוא אותו ואחר כך לשוב ולקרוא אחרי פרשנות.
"דאגתו של אבי המשפחה" – מופיע לקראת סוף הקובץ ברצף עם סיפורים "אחד עשר בנים" ו"רצח אח". מעניין הוא שהשם של הסיפור יוצר ציפייה מסויימת שדווקא לא מתגשמת ובכך מצליח קפקא להפתיע את הקורא שלומד לדעת שאב המשפחה לא מודאג מבניו אלא דווקא מיצור ששמו אודראדק. וזאת בניגוד גמור לסיפור "אחד עשר בנים" שבו האב כיביכול דואג לבעיות הקשורות לילדיו, ליכולתם להתפרנס, להיות מקובלים בחברה ועוד. מעניין הוא שהאב מתאר את בניו אחד לאחד ולא מוצא נקודת אור חיובית בבניו ואם כן, היא מלווה בציניות או במררה שמובעת כמין דקירה.
בחלק מהסיפורים מודגם חוסר התוחלת האנושית והעדר היכולת לצאת מהמעגליות בה האדם כלוא:
"רופא כפרי" – מתאר את גורלו של רופא הנענה לצלצול באמצע הלילה. תחושת חוסר התוחלת ואי הוודאות מלווים את הקורא המשתאה לנוכח הסתימות של האירועים הרודפים בסיפור. בסיפור ניכר גם השימוש במוטיבים שהם מאגיים, על טבעיים אם כי ראליסטים ונטועים בהוויה של הסיפור עצמו. במובן זה הסיפור מאוד מזכיר סיפור אחר בקובץ "ביקור במכרה", סוג של סטירה חברתית במעטה של שעשוע מצליח קפקא לתת לשמש מעמד מועצם לנוכח "המכשיר" שאותו הוא לא יכול להוביל. גם אחרי קריאה שניה ושלישית רב הנסתר על הגלוי. הרופא נע על גבול אזור הדימדומים אינו מצליח להציל ולעזור לנזקקים לו. הוא ממשיך לדהור אל המטרה מבלי להגיע אליה ומבלי להיות יכול לצאת מהמצב בו הוא כלוא.
"לפני החוק" – ממה שקראתי ברשת, מוטיב השער הנעול חוזר בסיורים של קפקא. האדם עומד בפני מכשול שמונע ממנו להגיע אל יעדו. הוא נמצא בהמתנה מתמדת (בסיפור הזה באופן פאסיבי) ורק המוות יכול לגאול אותו ממצב של חוסר תנועה קדימה או אחורה. בסיפור מודגם חוסר התוחלת האנושית שאף בשער הנועד לו עצמו אותו אדם לא יכול לעבור.
"הודעה מהקיסר" – הקיסר מחליט לשלוח מסר לנתינו העלום שנמלט למרחקים. לצורך זה המסר מועבר לשליח שעושה מאמצים עילאיים להגיע ולמסור את אותו המסר. אבל כמו בסיפור לפני החוק, גם כאן, השליח לא מצליח ובחוסר תוחלת נמצא במעגל אינסופי של תנועה מבלי להיות יכול לנוע קדימה או אחורה.
בקובץ ישנם עוד סיפורים. בחלקם ישנה הדגמה של הפטאליזם ובחלקם התפוררות של המוסר ומערכת הנורמות. לעיתים מצאתי עצמי תוהה האם באמת הבנתי מה שקראתי, אבל קריאה חוזרת וקריאת חומר ברשת חיזקו את הרשמים שלי. למרות שהסיפורים אינם קלים אני ממליצה בחום.
גזר הדין וסיפורים אחרים/ פרנץ קפקא
הוצאת עם עובד, 1997, 144 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
סידרת קלאסי כיס#
לדף הסידרה –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
